שאלה
שלום הרב,
בגיטין יש פסוק שלומדים ממנה את תהליך הגירושין "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה וכו'".
ידוע לי שקיימת מחלוקת האם חק תוכות מוגדר ככתב אלא שזה לא מעשה כתיבה, או שזה אפילו לא נחשב כתב. לשיטת אלה שאומרים שזה לא מעשה כתיבה, ממילא צריך את שהפסוק שמתייחס לגירושין לכתוב את המילה "וכתב" כדי למעט מקרה שבו אדם לא עשה מעשה כתיבה. השאלה שלי היא למה צריך שהפסוק תבוא ותמעט את זה? הרי ממילא אם הוא לא כתב את זה בפועל ולא עשה מעשה כתיבה, ממילא הוא לא יכול להכניס בזה חלות של לשמה אז ממילא זה פסול. אז למה התורה צריכה לומר לנו במפורש שצריך לעשות מעשה כתיבה?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אם לא היה פסוק אפשר היה לחשוב שאם רשומים דברים נכונים על הגט, הגט כשר.
בגלל הפסוק אנו למדים שהתורה מקפידה על הדרך שבה הדברים נרשמים: התורה דורשת שתהיה פעולת כתיבה על ידי מעשה בגוף האותיות.
אלמלא הפסוק היינו חושבים שכל גט שרשום בו כל מה שנדרש הוא גט כשר, מבלי להתייחס בכלל לשאלה כיצד נרשמו הדברים.