אתגרים מעמיתים חילוניים

שלום וברכה

הנושא בו אתה דן מחייב חיבור שלם, וקשה להתייחס אליו באופן ראוי באתר זה. אכתוב ראשי פרקים בלבד, ואם תרצה להרחיב – אשמח:

ראשית, קריאת המציאות. אתה כנראה צודק שיש בהתייחסות החילונית הרבה מה"הציניות והאנטיות" כלפי היהדות. אבל, לא רק זה נמצא שם. נמצאים שם גם הרבה חוסר הבנה ושאלות טובות; רצון פנימי עמוק להיות יהודי, אבל זה לא מסתדר עם מה שההלכה אומרת; סקרנות אינטלקטואלית; חיפוש דרך ועוד. לכן, טוב יהיה אם מלכתחילה אנחנו עצמנו נתבונן על התמונה בכללותה – נתחבר לכל הצדדים שלה, נראה גם את הטוב ואת המיטב שבה, ובד בבד – נבין אכן את המצב שאנו נמצאים בו.

ואחת התוצאות של כך תהיה גם השאלה שאנחנו נשאל את עצמנו – למה אנחנו לא מצליחים לשכנע ביסוד חברת המופת. המוסריות וכדו. ואז נגלה שיש לכך סיבות שונות, אך ביניהן נמצאת אחת גדולה מאוד, והיא העובדה שאנחנו לא עוסקים בנושא, בשני היבטים. ההיבט הראשון הוא העובדה שאנחנו באמת לא בולטים בעצומותינו המוסריות: למן מצב מוסר התשלומים אצל שומרי ההלכה ועד למאבק בלתי מתפשר במנהיגים מדיניים ודתיים מושחתים, ולמן הוגנות בנושאים ציבוריים ועד לחשיבות הצדק החברתי (בחסד – אנחנו ממש בולטים, וזו דוגמה מצוינת). לפיכך, אין לנו על מה להלין על כך שאנחנו לא מופת מוסרי, אם אנחנו באמת עדיין לא כאלה.

ההיבט השני הוא ההיבט ההלכתי והאידיאולוגי. מחד גיסא, יש ריבוי ענק של דברי תורה, נבואה, חז"ל, ראשונים ואחרונים המדברים על המוסר, הצדק, בין אדם לחבירו וכדו'. אלו דברים מדהימים, ורק נזכיר את המשקל הגדול של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". ברם, בשעה שאנחנו מגיעים להכרעות הלכתיות מעשיות – בדרך כלל אין לכלל הזה משמעות הלכתית רבה, ובדרך כלל אנחנו מתעלמים משיקולים כאלה בפסיקת ההלכה. זו שאלה מסובכת הרבה יותר וגדולה, אבל התוצאות שלה הן מה שאתה מתאר.

האם הדבר נצחי ? אני מאמין באמונה שלמה שלא. אני מאמין כי אנחנו גם יכולים להתקדם בהתנהגות המוסרית המעשית שלנו; אני מאמין כי אנחנו יכולים להתקדם בבירור משקלו של המוסר והצדק בפסיקת ההלכה, לאור הדברים שהתורה וחז"ל עצמם כתבו. ומתוך כך אני מאמין מאוד בחזון אחרית הימים – שהוא אפשרי, ושהדרך אליו ארוכה ארוכה אך קיימת. דווקא על סיפורי התנ"ך אכן נכתבו הרבה מאוד דברים בשנים האחרונות, על ידי רבים רבים, וניתן למצוא דרכים מרתקות להתמודד עם שאלות אלו. בין השאר, גם אני כתבתי למורי תיכון חילוניים את עמדתי בנושא, וראה בקיצור https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=6007.

ובנתיים ? בנתיים אני מציע לך לא להרגיש עורך הדין של היהדות, ולא לחוש כי משא השכנוע מוטל על כתפיך. כאמור לעיל, להתחבר אל הצדדים החיוביים שגם הם קיימים בשאלות השונות, ועל ידי כך גם לשמוח בקיומן, ולא רק לראות בהן חורבן האמונה. למעלה מכך, בשעה ששואלים אותך שאלה "הזמן" את השואלים לראות כיצד אתה מתמודד איתה בתוך עצמך. לא מתוך עמדה שאתה צריך להוכיח להם שאתה צודק, אלא מתוך הזמנה רוחנית פנימית שיכירו כיצד אתה חי בכנות עם השאלה ועם התשובה – מהי השבת בעולמך ובחייך, ומה אתה עושה בשעה שאתה פוגש עוול וכאב בעולמו של הקב"ה. בדרך זו, יורדות הרבה מאוד מחיצות, ואין מדובר עוד במאבק, כי אם במגע אנושי אמוני אמיתי, שבדרך כלל מחולל הרבה יותר טוב מאשר ויכוחים.

כל טוב ויישר כוח