תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת

מה קורה לאדם שחי חיים "מלאים", ויום אחד מגלה שהם לא כל כך מלאים כמו שחשב. ראיון עם טל ברמן על חיים של חומר והצורך ברוח.

חדשות כיפה טל ברמן 08/07/04 00:00 יט בתמוז התשסד

באמת מה רע. יש לו דירה משלו בצפון תל אביב, משופצת ומעוצבת ומצוידת בכל צעצוע שאפשר לדמיין. כולל מערכת משוכללת בשווי 50 אלף שקל, די.וי.די, טלויזיה ענקית, מיני דיסק, מחשב שמחובר לאינטרנט 24 שעות ביממה, טלפון סלולרי זעיר במיוחד וג'קוזי. יש לו מכונית אאודי אי.4 טורבו עם חלון בגג, בצבע "זהב מטאל פוסט מערבי", כהגדרתו. על השולחן בסלון שלו מונח הגיליון האחרון של "רייטינג", שבחר אותו בראש רשימת עשרת הרווקים המבוקשים ביותר בטלויזיה.

זה התחיל כשפתאום היה לו זמן פנוי. תוכנית הרדיו היומית שלו "מוטל בספק" ששודרה חמש שנים ברציפות בגלי צה"ל, והביאה מעריצים רבים, ירדה. במקביל הסתיימה העונה של "פרפר לילה" בטלויזיה, ונגמרה שנת הלימודים באוניברסיטת תל אביב, שבה למד ברמן מדעי המדינה ותקשורת. אחרי תקופה ארוכה של התרוצצות מטורפת בין תוכניות רדיו וטלויזיה, ולימודים במתכונת שבועית הוא זכה סוף סוף לחופשה שכך כך ציפה לה. "ארבעה ימים מאוד נהניתי", הוא מספר. "שכבתי במיטה ולא עשיתי כלום. ראיתי טלויזיה, אכלתי, לא עשיתי כלום".

-וביום החמישי?

"פתאום הרגשתי נורא לבד. הרגשתי פתאום כאילו בדידות אדירה. ממש נכנסתי ללחץ מזה. אמרתי לעצמי, רגע, אז כשהיתה לך תוכנית לא הרגשת לבד?".

-ומה ענית לעצמך?

"שכן. שזה מה שגורם לי להרגיש לא לבד. זה דפוק, זה לא טוב. היו לי ימים של זעזוע פנימי. הבנתי שהקריירה כאילו ממלאת לי את החיים הרגשיים שלי. זה לא באמת ממלא אותם, זה רק מכסה אותם. זה מין שמיכה כזאת שאתה מתהפך בה. זה מחפה על הריקנות בפנים. כל הזמן חשבתי שאני לגמרי מחובר לעצמי, שאני מחובר למה שקורה. אבל זה לא היה נכון. ממש לא נכון. פתאום הבנתי שהרדיפה אחרי ההצלחה, להספיק הכל, וגם לעשות את התואר באוניברסיטה, וגם לעשות תוכנת רדיו, ותוכנית טלויזיה גדולה, להקיף את עצמי בדברים נורא חומריים, גשמיים, הכל נועד כדי לחפות על איזושהי ריקנות שנוצרה, חלל שנוצר בתוכי".

-ועד אז לא הרגשת ריקנות?

"קשה להרגיש. השינויים שקורים בך הם קטנים, ואתה לא שם לב אליהם בכל הלחץ של העבודה והאינטנסיביות של החיים. חוץ מזה, כשאתה עובד, אתה כל הזמן מקבל אהבה מהסביבה, ומרגיש טוב עם עצמך. בכל מקום שאני הולך אני מקבל הערכה. באמת בכל מקום. ברחוב, בעבודה. מחזקים לך את הבטחון העצמי, את האגו, כל מיני דברים, אבל זה נורא לא אמיתי, זה ממש לא אמיתי, עובדה שהייתי בן אדם נורא לחוץ. לא יכולתי להירגע. אפילו אם הייתי יוצא עם חברים וזה, הייתי אומר לחבר שלי "למה אני לחוץ עכשיו?, אנחנו יושבים, שותים מדברים, למה אני לחוץ?". ופתאום, כשנגמר כל היחד הזה, רק אז נפל האסימון. הבנתי מה קורה".

ראיון עם טל ברמן, מגיש התכנית "פרפר לילה "- סוף עידן התמימות.

מתוך "מעריב, סופשבוע", טבת התש"ס, 18.12.99.