הורות וזוגיות - 7 מיתוסים נפוצים שצריך לבחון מחדש

גם אתם לא רבים ליד הילדים? גם אתם מאמינים כי הורים צריכים להסכים על כל דבר? מדריכת ההורים יהודית אוליבר, מציעה לבחון כמה אמירות נפוצות הקשורות בזוגיות והורות, ולברר עד כמה הן באמת נכונות

חדשות כיפה יהודית אוליבר - מדריכת הורים 08/07/20 14:10 טז בתמוז התשפ

הורות וזוגיות - 7 מיתוסים נפוצים שצריך לבחון מחדש
צילום: shutterstock

הם מתאהבים, הם זוג, והם ומחליטים להקים בית משותף. העולם, החברה, התפיסות עליהן הם צמחו מכוונות למהלך שנראה טבעי, מובן מאליו – להקים משפחה. הזוגיות מקבלת מקור לחוויה משותפת, אינטימית, הם מהלכים בעולם כנושאי סוד שהוא רק שלהם. תחושה שהם ייחודיים, שהם במרכז, שמשהו גדול הולך לקרות להם. אכן, התינוק שנולד הופך אותם להורים, בפעם הראשונה בחייהם הם חווים רגש שאינו דומה למשהו שחוו עד כה, שאינו מוכר.

ההורות החדשה מעוררת בכל אחד רגשות שונים, מפגישה כל אחד מבני הזוג עם מקומות עמוקים וכמוסים. הדימוי שעלה מהתמונות של זוג מחייך, חובק תינוק יפה על רקע חדר שינה בעל צבעים תואמים, פוגש מציאות שונה. קשיים הנובעים ממחסור בשעות שינה, מספקות, מהעדר זמן פנוי, מתחילים להופיע, נכנסים לתוך המערכת הזוגית. מייצרים חוסר הסכמה, כעס, תסכול ורגשות שליליים. 

בעצם, ככל שהמשפחה הולכת וגדלה והילדים מתבגרים, נדרשים בני הזוג לעוד ועוד נושאים להסכים עליהם. לעיתים זה נראה כמו "מדע בדיוני" שבני זוג יסכימו על כל כך הרבה נושאים, והמורכבות רק הולכת וגדלה. הורים באים להדרכת הורים, להתייעץ ולקבל הדרכה אודות ההתנהגות של ילדיהם אולם, בעצם, לא אחת, הקושי שלהם הוא זוגי. פערים בגישות ונושאים שאינם מדוברים בין בני הזוג, באים לידי ביטוי באי הסכמות הקשורות בילדים. להורים נוח יותר לדבר על הקשיים בהורות ומאתגר יותר לגעת באלו הנובעים מיחסיהם.

אני מאמינה כי בני הזוג הם המסד למשפחה. הם הבסיס עליו מתקיימת המשפחה כולה. היכולת של הורים לתקשר ביניהם, לקרב עמדות, לדבר על רגשות שליליים, עשויה להשפיע על יחסים טובים ביניהם ומכאן על המשפחה כולה. במאמר זה ארצה לבחון מספר אמירות נפוצות אשר קשורות בזוגיות בהורות ולאשש או לנפץ אותם.

צילום: shutterstock

 

 

ילדים לא מבינים מה מתרחש ביחסים בין הוריהם

הנטייה לחשוב שהילדים לא רואים ולא יודעים מה קורה במערכת היחסים שבין ההורים, היא שגויה. הילדים חשים את ההורים בנימי נפשם וחווים את כל שעובר עליהם. הילדים מתבוננים בהוריהם ולומדים מהם כל העת, דרכם לומדים על העולם ומסיקים מסקנות לגבי כל עניין ודבר. כך שלא ניתן יהיה להסתיר מהם מערכת יחסים רוויית אי הסכמות בין הוריהם. הילדים רואים את הבעות הפנים, את המתח, את הכעס, ערים לתנועות ולטון הדיבור. גם ילדים צעירים מאד מרגישים, חווים לתוך גופם את המתח השרוי בין הוריהם ומושפעים מכך.

אז מה עושים? זוכרים שההורים מהווים "מודלינג" עבור ילדיהם לכל דבר ועניין. הילדים רואים כיצד מנהלים אי הסכמות, כיצד מדברים, מי חזק ומי חלש, מסיקים מכך מסקנות ולומדים על זוגיות. דרך התנהלות הוריהם לומדים הילדים איך מנהלים חילוקי דעות– מדברים, צועקים, מתרחקים, מסתגרים, לא מדברים. גם כאן להורים יש תפקיד ב"מודלינג" של הזוגיות שלהם מול ילדיהם, לזכור שתמיד רואים אותם ורואים עמוק.


 

"חזית אחידה" - הורים צריכים להסכים על כל דבר

יש נושאים לגביהם נכון שתהיה הסכמה בין ההורים, ששני בני הזוג יחזיקו באותה עמדה מול ילדיהם. עם זאת, יש הרבה מקום לשונות בין בני הזוג. ההורים הם אנשים שונים בעלי תפיסות שונות, באים עם אמונות שונות וגדלו בבתים אחרים. בתוך המשפחה החדשה אשר הקימו, יש מקום לשונות הזאת. יש מקום לגיוון בתפיסות ובגישות, לא חייבים להחזיק תמיד באותה עמדה. זה בסדר גמור שילדים רואים את השונות שבין הוריהם. יש להם הזדמנות לראות דרך זאת תמונת עולם מציאותית, בה קיים גיוון בגישות ובתפיסות לגבי כל נושא.

מה כן עושים? העניין הוא ב"איך", איך מנהלים את השונות הזאת. גם כאן יש לילדים יופי של הזדמנות ללמוד – כיצד מתנהלים על אף השונות, כיצד עמדות שונות חיות בכפיפה, זו לצד זו. כיצד מכבדים ומאפשרים מקום במשפחה לדיעות ולגישות שונות. כיצד מתחשבים בני הזוג זה בזה תוך שאיפה שכל אחד מבני הזוג יבוא לידי ביטוי באופן אותנטי בהורות שלו.

 

לא רבים ליד הילדים

אחד הדברים אשר מתרחשים כאשר הורים מנהלים את המריבה ביניהם "ליד הילדים" הוא, שהילדים נוכחים במריבה אולם, לא רואים את סיום הוויכוח. הילדים נוכחים בחלק של המריבה בו מטיחים האשמות הדדיות, צועקים, לא מסכימים ואולי מתנתקים. הם לא רואים את סיום המריבה. הם לא נמצאים ליד ההורים כאשר בלילה הם מדברים על הדברים בנחת, מסבירים, מתנצלים, משלימים ומתקרבים בחזרה. הילדים לא ראו את הסיום החיובי של אותו וויכוח, היו נוכחים רק במריבה הגדולה, לא חוו את סיומה החיובי ונותרו עם החוויות הלא נוחות והחששות אשר התעוררו בהם נוכח הוויכוח.

אז מה עושים? כאשר כבר התגלע וויכוח גדול בנוכחות הילדים, מסיימים אותו לידם. מראים להם כיצד נרגעות הלהבות, כיצד שוככות הרוחות ומתקרבים שוב. מאפשרים לילדים לחוות את הקרבה המחודשת, את החיוך ואת המגע בסופה של מריבה. אפשר גם להסביר ולומר לילדים שקורה שאבא ואמא לא מסכימים ביניהם, מתפרצים וכועסים אבל שאחר כך הם משוחחים ופותרים את המחלוקת ביניהם. בכך ההורים מאפשרים לילדים לראות את ה"סוף הטוב" ולא להישאר רק עם החוויה הלא נעימה של הריב בין הוריהם.

צילום: shutterstock

 

 

לא מדברים ליד הילדים

הנטייה היא לדבר ולדון בסוגיה חינוכית כאשר היא מתעוררת. בוודאי שזה יהיה לעיתים קרובות בנוכחות של הילדים ובנוכחות המשפחה כולה. הילדים פונים אל הוריהם בבקשה, בשאלה, בעניין שדורש חשיבה והתבוננות על כל ההיבטים.

מה עושים? אומרים שרוצים לחשוב, אומרים שרוצים לבדוק זאת, אומרים שרוצים לשוחח על העניין עם בן או בת הזוג ואז יחזרו עם תשובה. כאשר מדובר בנושא רחב, בעל השפעה, שווה להתבונן עליו בנחת, לדון בו בין ההורים, לשקול את ההיבטים השונים ואז להשיב לילדים. הילדים רואים את שיתוף הפעולה בין הוריהם ויש להם גם הזדמנות לדחיית סיפוקים – הם יצטרכו להמתין שההורים ידונו וישיבו להם. 
לכל הורה יש תפקיד בבית

באופן לא מדובר ולא מתוכנן, מוצאים את עצמם בני הזוג מבצעים את המטלות השונות בבית. הדבר יכול לנבוע מכישורים מסויימים, מיכולות ומחיבה לתחום מסויים. לא אחת נמצא במשפחה תפקידים שהם נשיים וכאלה שהם גבריים. הילדים מתרשמים ולומדים מכך – אילו תפקידים ומשימות בבית מבוצעים על ידי אמא ואילו מבוצעים על ידי אבא. הדבר עלול להחוות כנוקשה ולהשפיע על הסקת מסקנות לעתידם הזוגי – מה אני אמור לעשות ואילו תפקידים הם מצופים ממני בתוך מערכת זוגית.

אז מה עושים? שומרים על תנועה מתמדת בין התפקידים ובין המשימות בבית. כל אחד מבני הזוג יודע ויכול להשכיב את הילדים, לקלח, לבשל ולתלות כביסה. הילדים רואים את הגמישות ואת העובדה כי אין תפקיד המשוייך להורה או למגדר. הדבר ישפיע גם על התפיסה שלהם ביחס לעצמם וגם על הציפייה שלהם מעצמם. כך למשל יוכל הבן במשפחה שמתעניין בבישול ובאפיה, להרשות לעצמו לפתח תחביב או להתנסות בכך משום שלא חווה תחום זה כתפקיד נשי בלבד. בנוסף, תהיה זו הכנה מציאותית יותר לזוגיות שלהם בעתיד, ליכולת שלהם להתגמש בתפקידים עם בני הזוג שלהם.

 

הילדים צריכים לקחת חלק במשימות בבית

משימות הבית הן כר מצויין עבור הילדים להתנסות ולגילוי יכולות. משימות הבית הן הזדמנות עבור הילדים להרגיש שהם תורמים ומועילים לא רק לעצמם אלא, לחברה – למשפחה. הפעוט שהעביר את קערת הסלט מהמטבח לשולחן האוכל מגלה יכולת, מסוגלות ומאמין בעצמו. הורים רבים מתקשים לתת לילדיהם בגיל צעיר, להתנסות במשימות השונות בבית. ברוב המקרים ההורים יכולים לעשות את זה במהירות רבה יותר, ביעילות גבוהה יותר ובוודאי גם בפחות נזקים לסביבה. אולם, בכך ההורים מונעים מילדיהם את ההתנסות. בגיל מאוחר יותר, כאשר ההורים מצפים שהילדים יעשו, הציפייה פוגשת ילדים שלא מכירים את הדבר הזה. הם לא ידעו שמישהו הניח את הכביסה בארון, הם לא התנסו בזה עד כה.

אז מה עושים? מגיל צעיר מאפשרים לילדים, בהתאמה לגילם, להתנסות. לבצע מטלות ומשימות בבית אשר הם יכולים לקחת בהן חלק. גם אם קצת יתלכלך וישבר, שווה לאפשר לילדים את שדה האימונים הזה. בכך הורים מאפשרים לילדים לגלות את היכולות שלהם, לגלות שהם מסוגלים. מאפשרים להם לתרום ולהועיל לסביבה ולא רק לעצמם.

צילום: shutterstock

 

 

על ההורים תמיד להיות עם ילדיהם

המחשבה שמהרגע שנולדו הילדים, הם צריכים שתמיד אחד מההורים יהיה איתם. הם זקוקים לכך שההורים יהיו תמיד ביחד איתם ויעשו עימם דברים. לא כך הדבר, בני זוג לוקחים זמן לעצמם ומראים בכך לילדיהם שהם לא לבד בעולם. שמולם יש עוד אנשים בעלי צרכים משלהם. הם רואים שבמערכת המשפחתית יש גם מקום לזוגיות. הם לומדים מכך על הצורך של ההורים לא רק להיות הורים אלא, להיות גם בזוג. גם כאן ההורים מהווים מודלינג לתפיסה ולהבנה של הילדים לגבי זוגיות. בני זוג אשר השקיעו בעצמם, לקחו לעצמם זמן בנפרד מהילדים, חוזרים לתוך המרחב של המשפחה מסופקים יותר ועם חוויה חיובית יותר. כמובן שהילדים רק מרוויחים מכך שקיבלו הורים המשקיעים והמפנים זמן גם לצרכים הזוגיים שלהם.

בסיכומו של דבר, קחו מה שעובד לכם, מה שנכון לכם. שימרו כל העת על תקשורת פתוחה ועל שפה שמדברת מהמקום של: "מה נחוץ לי", "מה אני הייתי רוצה" ,"מה חשוב לי", ופחות שפה המצביעה על מה האחר לא עשה. ותרו על ביטויים כמו: תמיד, כל פעם, כל הזמן, דברו על מה כרגע, מה בכאן ועכשיו. התבוננו קדימה, מה אפשר לעשות אחרת מכאן ואילך. הפנו משאבים של זמן ואנרגיה לזוגיות שלכם – היא הבסיס והמסד למשפחה הנפלאה שהקמתם.
 

 

 

הכותבת: יהודית אוליבר - מדריכת הורים מוסמכת, מכון אדלר ומשרד החינוך.

 

לטור קודם