סיפורים מחדר הטיפולים: "הייתי כותבת את כל מה שהנשמה שלך אומרת לי"

תמונה ראשונה

כשבקשתי, שיעזבו רק לשנייה מה היה קשה, שיגידו לי מה הם באמת אוהבים אחד אצל השנייה, היא הייתה קצת מופתעת, משועשעת, זה טיפול זוגי לא? באנו לפתור  את הבעיות?

אבל פתאום היא חייכה חיוך שובב( שאני לא יודע אם  בגלל שהיא שמחה על עצם ההזדמנות להגיד מילים טובות, או סתם להוכיח שהיא יכולה).

ובלי להתבלבל היא פתחה וסיפרה עד כמה שהוא אדם באמת ישר וטוב לב, והרחיבה עד כמה זה דבר גדול ומשמעותי בעיניה.

ואחרי שהיא דברה לא מעט, גם הוא ( הצעתי לו אבל לא הכרחתי ) עד כמה שהוא לרוב  שתקן.

את המילים הללו הוא שחרר יחסית בקלות -

היא אשה מלאת אהבה ואכפתיות - לי, לילדים  - היא מסורה לגמרי,

הוא דווקא לא הרחיב, אבל  ההשפעה של כל מילה שלו, שממש ראו איך היא נחצבה מסלע של שתיקה ואמת, היתה  חזקה מאוד.

 זה היה מדהים, עוצמתי .

מעבר למרגש - לשמוע בני זוג שמסתכלים אחד לשני בעיניים, ומדברים טוב  אחד על השניה,

זה מממש חוייה  של התגלות, כאילו אפשר לשניה להרגיש את השכינה שנמצאת ביניהם.   

תמונה שניה

את רואה איך זה מכבה אותו כשאת מדריכה אותו איך להתנהג בצורה רומנטית ?

"כן אני רואה" היא אמרה קצת בעצב,

אי אפשר היה להתבלבל, ההבדל בין פשוט לדבר טוב, אחד על השניה כשהאור שזה מכניס לחדר הוא כמעט מוחשי,

לבין שניה אחרי זה כשהיא הסבירה לו ש -

כך תמיד צריך לעשות,

ושיתמיד עם המבט בעיניים,

ועוד כמה הנחיות על איך להתנהג כמו שצריך ב"זוגיות" -

האור פשוט כבה

זה היה מאוד עדין, הוא לא התלונן - מעבר לזה שהוא מאוד שקט ואדם טוב, הוא פשוט גבר - הוא בעצמו לא ממש שם לב שמשהו השתנה.

אבל לי זה היה בולט, וגם היא שהיא סופר רגישה, ומודעת, כשהערתי  את תשומת ליבה, היא ישר קלטה - זה פשוט כיבה אותו, בלי להיכנס להסברים, ופתרונות

זה היה יותר מדי ברור  

כשדברנו רק בטוב בצורה פשוטה ומזוקקת, הלב של שניהם פרח

כשהיא ניסתה כל דבר אחר  ש"יפתור את הבעיה" זה פשוט נעלם.

תמונה שלישית

אז פתאום כמעט אבדתי אותה, היא היתה כל כך נוכחת במהלך כל המפגש, ובבת אחת כל האנרגיה שלה צנחה.

אז מה, אני הבעיה?  אני מכבה אותו כל הזמן? אני מסלקת מבינינו את האהבה?

לשניה רעדתי קלות בפנים,

אוי לא, אל תיקחי את זה לשם, אנחנו מנסים למצוא כיוון לתיקון, זה בטוח לא הדרך.

אבל  שיקפתי,

את שמה לב איך אי אפשר לעשות שום דבר טוב כשאתה מרגיש אשם,

חייבים להוציא את האנרגיה הזו של אשמה,

באותו אופן שבו לך זה כל כך קשה לחשוב שאת "אשמה", גם לו זה בלתי אפשרי להרגיש "אשם" ולא בסדר בקשיים שלפעמים עולים ביניכם, (לא הייתי צריך להזכיר לה  שהיא כל הזמן אמרה לו את זה)

הציפיה שהוא יבין שהוא אשם ואז יזום קרבה, היא פשוט תלושה.

תמונה רביעית

אז מה עושים?

אני רואה איך אסור לי להנחות ולהדריך אותו,

אבל אני חייבת את זה,

אני יודעת שזה קצת ילדותי אבל אני פשוט חייבת שהוא כל הזמן הוא יאהב אותי.

רגע, אני עוצר אותה

תני לי לברר את זה.

ואז עם כבוד לזה שהוא עם אנרגיה גברית גבוהה - לא איש של מילים, ובמיוחד לא של רגשות  -

ובנוסף הוא באמת אדם ישר, הוא לא יגיד שום דבר  אם הוא לא עומד מאחרי זה ב 100%.

אני שואל -

תענה בפשטות, בלי להשתמש במילים רגשיות, האם אתה אוהב אותה כל הזמן?

חיוך נבוך ו..

כן,  בוודאי,  הוא כל כך שמח להגיד את זה, מבלי להשתמש ממש במילים  

כשאני מגיע הביתה והיא מחייכת אלי, אני לא צריך יותר כלום.

את מאמינה לו?

היא מסתכלת לו בעיניים, והוא מיישיר את מבטו החצי נבוך, ותוך כדי שהמבטים נפגשים היא אומרת

בשמחה - כן

שוב אנחנו נושמים אוויר פסגות, האור חזר אל חדר.  

היא חוזרת להסתכל אלי, ואני קולט שלא גמרנו,

מה ???  

מה את רוצה עוד ??

( לא יודע אם היא שמה לב, כי פה קצת פישלתי, היה לי קצת ביקורתיות עליה - זה אף פעם לא יגמר, תמיד נגיע לשיא וזה לא יספיק לה)

"אבל אני אישה של מילים", היא אומרת קצת בייאוש, "אני כותבת המון, לאחרים וגם לעצמי, אני חייבת לשמוע אותו אומר את זה".

אבל שמת לב שהוא כזה, לגמרי אוהב, אבל לא מדבר,  הרגשת שוב פעם היום את האהבה שלו, אי אפשר להתבלבל, גם אני הרגשתי, זה מילא פה את החדר.

גם עליי נפל קצת ייאוש.

תמונה חמישית  

פתאום מתוך השתיקה התקועה  של כולנו,

היא מרימה את הראש, מביטה בי לשניה, ואז נועצת בו מבט.

"אתה זוכר בהתחלה?

היינו יושבים, והייתי מסתכלת לך בעיניים, וכותבת.

הייתי פשוט שומעת את מה שהנשמה שלך אומרת לי,

וכותבת

וכותבת.

אני נמס, ומופעם.

הוא נוכח ברוגע.  

והיא מחייכת בניצחון על כך שפתאום סתם כך עלה לה מן הלב,  כיוון שרק אישה יכולה לחשוב עליו -

"אני פשוט צריכה לכתוב".

אריאל גולדמן - מנחה זוגות לאהבה שמחה, 0524693331.