"בלית ברירה - מסרתי את האימהות שלי לאישה זרה"

אמי הייתה גננת. אך היא שמרה אותי ואת אחיי בבית, עד גיל ארבע. כך היה מקובל, וזה היה נפלא. אך לילדיי שלי, היתה מטפלת

ד"ר חנה קטן
יא בתמוז התשעט
,
14 ביולי, 2019 12:15
ד"ר חנה קטן

ד"ר חנה קטןצילום: באדיבות המצולמת

אמי הייתה גננת. היא אהבה להמחיש את אהבתה למקצוע בתיאור המבוכה שצפה בה כל חודש כשהגיע תלוש המשכורת. היא הייתה חושבת אז בליבה 'אבל זה לא מגיע לי, אם כבר אני צריכה לשלם על הכיף הגדול הזה!'.. אותי בתור תינוקת היא שמרה בבית, וגם את אחיי, עד גיל ארבע. אז הוכנסנו לגן טרום חובה. כך היה מקובל בארצות הברית דאז. וזאת למרות שאמי הייתה כבר דוקטורנטית. וזה היה נפלא.

בארצות הברית ההכשרה לטיפול בגיל הרך היא מאוד מדוקדקת, ובהיררכיה המקצועית הפירמידה הפוכה ממש למציאות שלנו - גננת מוסמכת מתוגמלת יותר ממורה. בעיניי זה ממש הגיוני. הרי אנחנו מפקידים את היקר לנו בידי הגנת והמטפלת במשך שעות כה רבות, והן אשר מעניקות לילדינו בהיעדרנו את הביטחון הבסיסי ואת הצרכים הפיזיים אך גם הרגשיים המאוד ראשוניים, את הגירסה דינקותא של החיים. איזו אחריות!

לילדינו, בצעירותם ואף בבגרותם, הייתה במשך שנים רבות מטפלת. היא הייתה הגאולה שלי, ואכן כך קראו לה - גאולה. היא קיבלה אותם כשחזרו מהגן, העניקה להם חיבוק אימהי, וגם זכתה למשש בידיה את הציורים ואת הפתקים והיצירות שהביאו מהגן, לשמוע באוזניה את ההתלהבות המבעבעת שהביאו אתם ממאורעות היום, ולראות בעיניה את העיניים הבורקות והלחיים הסמוקות והמתוקות.

וכך במשך שנים רבות, עד השעה 14:00. אז היה נכנס בעלי לתמונה. בהפסקה בין סדר בוקר לשיעורי אחר הצהריים, הוא הגיע לאגור כוחות ללימודי הערב, ואחרי כמה ארגונים קלים גם הוא וגם כל הילדים נמו את שנתם [או לפחות כך הוא חשב... הסיפורים האותנטיים של ילדינו הבוגרים מגלים רזים כמוסים].

משעה 16:00 ועד שחזרתי הביתה מצאתי נערה או בחורה [הן התחלפו כמעט כל חודשיים-שלושה] ששיחקה עם הילדים עד לבואי. בעצם, מסרתי את האימהות שלי לאשה זרה. ויתרתי על הרגעים הקסומים שרק אימא יכולה לחוות. איבדתי לעד את המומנטום במציאות של אל-חזור. האם הייתה לי ברירה? במקצוע הרפואה, ממש לא.

בדיוק היום שיחת היום במדיה היא 'שעות התורנות הארוכות של הרופאים, לאן?' האמת היא שהמצב בזמני היה הרבה יותר מורכב. לא היו הקלות, והיינו דור של מתמחים חסרי מודעות עצמית, ממושמעים ומתמסרים, כך ששעות העבודה הנוקשות לא אפשרו להגיע הביתה לפני השעה שש. ואני כמובן לא מדבר על הימים שבהם נשארתי בבית החולים בתורנות, על הרגליים 36 שעות רצוף. היום, בדור ש'חוצפא ישגא', המתמחים עומדים על זכויותיהם הרבה יותר בתקיפות.

וזה היה עצוב. מאוד עצוב. דילגתי על הכיף הגדול של האמהות הצעירה. והיום, כל המערכת התעסוקתית חותרת לשם, כדי ש'המגדר' לא ימנע מהאשה לעבוד משרה מלאה פלוס. אימהות שעובדות במשרות כאלו מקדימות לצאת ומאחרות לחזור לקן. והמפסידים הגדולים הם לא רק הילדים כי אם ההורים, והאמהות בעיקר. הן מפסידות את טעמה המתוק של ההורות בצעירותה.

התקלות שהתגלו לאחרונה בגנים ובמעונות מחזקות את הצורך להגביר ולהרחיב את הפיקוח, את התמקצעות, את האכיפה וכו'. חשוב לפתח תוכניות מוגנות לגילאים הרכים, המיועדות בעיקר להורים, בדיוק כמו התכניות שיש לגילאים הגדולים יותר. ואציע ברשותי, עוד נקודת מבט: ייתכן והגיעה השעה לבחון מחדש ולצמצם את הפקדת הילדים הרכים בידי אנשים זרים.

הייתי מאריכה באופן משמעותי את זמן חופשת הלידה ליולדת, לפחות עד לגיל שנה מהלידה. כך מקובל בחלק ממדינות סקנדינביה, צרפת, ועוד. גם מנקודת מבט של גינקולוגית, 14 שבועות אינן מספיקות להתאוששות הפיזית והנפשית לה האישה זקוקה לאחר מסע ארוך של הריון ולידה, קל וחומר אם קדם לזה מסע של התגברות על אי פריון.

אם התינוקות שלנו יזכו להתעורר עם בוקר למבט המעריץ של אמא שלהם, לחיבוק החם ולאהבה ההורית השופעת, נראה פחות פסיכולוגים, ונחווה אצלם פחות מקרים של התנהגויות קצה, ואולי גם נמעיט את השימוש בריטלין במחוזותינו.

אך חשוב גם שמקומות העבודה יאמצו את האידיאה. שהאישה תדע שמקומה שמור ומשוריין. ושבנוסף לתמריצים לנשים עובדות יתומרצו קצת יותר עקרות הבית, שהן-הן בונות באמת את בית ישראל.

 

לטורים קודמים

 


 

בואו לבחור את אנשי השנה שלכם
14.07.2019

1. מי ירצה להעסיק אותי? (חרדית)

כאמא חרדית, אקדמאית, נמנעתי תמיד מאבודות לאחר השעה 16:00,
מה שאכן מנע קידום ופיתוח קריירה אבל שווה בשביל לגדל את הילדים שלי.
אני עובדת חרוצה ומוערכת, אך אם אקח חופשה של שנה אף מעסיק לא ירצה לקבל אותי לעבודה!

דווח על תגובה לא ראויה
15.07.2019

2. לעודד הישארות עם הילדים בבית עד הגיל שבו הם מסוגלים (מסכימה)

לספר במילים אם מישהו פגע בהם.

דווח על תגובה לא ראויה
16.07.2019

3. אף פעם אין לדעת (רומי)

וכשהילד שלי אוטיסט וחוזר בוכה מהלימודים כל יום, ולאאא יכול לדבר?! טירוף

דווח על תגובה לא ראויה
16.07.2019

4. הייתה לך ברירה. בחרת בקרירה על פני אמהות. (ג)

דווח על תגובה לא ראויה
16.07.2019

5. תודה ד"ר קטן, חיממת את ליבי (א)

דווח על תגובה לא ראויה
18.07.2019

6. ממש חכמה לדבר על חשיבות של גידול הילדים וללכת להיות רופאה (אלישבע)

כשאני חשבתי על בחירת מקצוע, זה היה שיקול מרכזי.. ובחרתי להיות אמא.. לכל מי שחושב שאמהות וקריירה הולך ביחד, אז לא. וזה לא ממקום ממורמר או שובינסטי, זה המשמעות, בזה בחרתי ואני שמחה בזה. א"א לבחור לא להיות בבית ימים שלמים ולהתפלא שמישו אחר צריך לגדל אותם, מה לעשות? זה לא יקרה מעצמו..

דווח על תגובה לא ראויה
18.07.2019

7. ממש חכמה לדבר על חשיבות של גידול הילדים וללכת להיות רופאה (אלישבע)

כשאני חשבתי על בחירת מקצוע, זה היה שיקול מרכזי.. ובחרתי להיות אמא.. לכל מי שחושב שאמהות וקריירה הולך ביחד, אז לא. וזה לא ממקום ממורמר או שובינסטי, זה המשמעות, בזה בחרתי ואני שמחה בזה. א"א לבחור לא להיות בבית ימים שלמים ולהתפלא שמישו אחר צריך לגדל אותם, מה לעשות? זה לא יקרה מעצמו..

דווח על תגובה לא ראויה
22.07.2019

8. תפסיקו לנסות למצוא שלילי דייייייייייי בין המצרים... (אחחחת)

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ללא בית | השריפה במבוא מודיעים צילום: פלאש 90, הדס פרוש

ללא בית: תושבי מבוא מודיעים עדיין בבתים זמניים

קרא עוד