ממש כמו בזוגיות: מותר לא להסכים ואפילו לכאוב

השבוע, תמלא שנה לטור הזה. הייתם מאמינים? כבר שנה שלמה שאני כותבת כאן מדי שבוע ממש מתוך הלב (טוב, נו, היו גם פעמים של שבוע הפסקה אבל בגדול). וחשבתי לעצמי שממש בתזמון מופלא יוצא שאת טור סיכום השנה הזה, אני כותבת לכם כאן, שבוע לפני פסח. אין זמן טוב יותר מהזמן שבו אנחנו מנקים את החמץ מהבית ומהלב, לעשות גם ניקיון פסח וחשבון נפש גם לגבי הטור הזה. 
אז הנה ארבעה דברים שהייתי רוצה לומר לכם, קוראיי האהובים, במלאות שנה לטור שלי, או כמו שאני קוראת לו: עכשיו הטור לאהבה. 

1. לא להפסיק לחלום

מאז שאני בת 6 אני כותבת. בהתחלה כתבתי כל מיני סיפורים קטנים (אמא, תודה ששמרת על הסיפור שלי עם עץ התפוחים ועץ התפוזים), שירים מחורזים, פתקאות קטנות. אבל זה היה בעיקר למגירה, לעצמי. ובפנים היה לי נבט של חלום שיגיע יום ואני אכתוב מהלב אל הלב. וכן, לכתוב טור באתר כיפה היה לגמרי חלק מהחלום הזה (הידעתם? עורכיי היקרים?). לא אלאה אתכם בסיפורי נוסטלגיה רק אומר שבסוף החלום התגשם. בזמן הכי מתאים, בתקופה הכי מתאימה ולצד זה – ברגע שבו הכי לא צפיתי לזה. איך אומרים? מציאה הבאה בהיסח הדעת. אז אל תפסיקו לחלום, זה ברור. אם יש טוב שאמור להגיע דרככם – הוא יגיע, סמכו על הקב"ה. ולצד זה – לא להיות תלויים בחלום כמו אוויר לנשימה. להמשיך בטוב שאתם עושים, וקצת להסיח את הדעת גם יכול לעזור.

2. מותר לא להסכים השאלה איך

הטור הזה ידע תגובות. אוהדות יותר ואוהדות פחות. פיתחתי את סיבולת הלב לטוקבקים ארסיים, למדתי גם לסנן. ובעיקר הבנתי שבסוף אני נוגעת בנושאים שאי אפשר להישאר אדיש אליהם: זוגיות, אהבה, יחסים, כמה זה חשוב לכולנו. אני ממש לא חושבת שהתשובה הנכונה אצלי בכיס (מקווה שזה גם המסר שעבר בין השורות) וברור לי שגם לי יש עוד דרך ארוכה מקצועית ואישית. שמחה על כל מי שהביע את דעתו, קרא והגיב. כואבת מאוד על אלו שבחרו בדרך פחות מכובדת להביע את דעתם, שתדעו, שלפעמים מקלדת היא לא פחות מכלי נשק ופשוט הזכרתם לי לומר תודה על החרם ביסודי שהכין אותי לרגעים האלו ולימד אותי לומר את דעתי גם אם היא פחות פופלרית. וממש כמו בזוגיות: מותר לא להסכים, השאלה רק איך מביעים את חוסר ההסכמה. ויודעים מה? אולי במקום להביע את חוסר ההסכמה, להסכים לכאוב ולומר איפה בדיוק הדברים נגעו בנו והפעילו אותנו. 

3. סליחה ותודה

אני רוצה לבקש סליחה מכל מי שהמילים שלי לא היו מדויקות עבורו או עבורה. מכל מי שהרגיש שאני לא מדייקת מספיק ולכן נפגע או שהדברים לא הועילו לו. סליחה מכל מי שכתבו אלי תגובה במייל או בפרטי ולא הספקתי או שמתי לב שלא חזרתי אליהם.  ובאותה נשימה – תודה. על החיבוק. על התגובות. על החיזוקים (בעיקר ברגעים לא פשוטים). על כך שמדי שבוע הייתם, קראתם אותי ואת ליבי. 

4. ולסיום סיומת 

אשמח לשמוע מכן ומכם – מה תרצו לקרוא כאן בשנה הקרובה? מה מעניין אתכם שאכתוב עליו? אשמח לתגובות כאן או באחרי מאמצעי ההתקשרות אלי. רק אהבה!
בת-חן

בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.