סיפורי דייטים הבחור שיצאתי איתו התעקש שספרדים חכמים יותר מאשכנזים

במהלך כל השנים שיצאתי לדייטים עשיתי לי כלל מיוחד: את חול המועד אני משאירה לעצמי. זה היה הזמן שלי לטייל עם חברות, לפגוש את המשפחה ולנוח מהעבודה ולא רציתי להוסיף את המתח מהדייטים לתוך החופש הזה. חששתי גם שאם יהיה לי קשר משמעותי שיסתיים דווקא בחול המועד זה יהרוס לי את שמחת החג. אבל שנה אחת בכל זאת החלטתי לחרוג מהכלל הזה ולהיפגש עם בחור בחול המועד פסח.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאבדייט השני הבחור הפתיע אותי בשאלה לא שגרתית

  20/03/23 14:18

"זו הסיבה שאנחנו הספרדים הרבה יותר חכמים מכם"

שנינו היינו עמוסים בעבודה ובלימודים, וכשניסינו לקבוע פגישה הבנו שהזמן היחיד החופשי שלנו יהיה בחג. נו, מה לא עושים בשביל להתחתן? הסכמתי להרפות מהחששות ולהיפגש איתו. הבעיות התחילו אחרי שהסתובבנו קצת ביחד והחלטנו לשבת לאכול איפשהוא. אני הגעתי מבית אשכנזי למהדרין, שם מצפים את כל המטבח בנייר כסף ומשתמשים כל החג בשמן דקלים, והוא הגיע ממשפחה ספרדית, שחוץ מלחם ממש היה מותר להם לאכול כמעט הכל בפסח. בקניון שאליו נכנסנו כמעט כל האוכל היה קטניות, אז לקח קצת זמן למצוא משהו שגם אני אוכל לאכול. 

התיישבנו, חיכינו לאוכל שלנו, ואז הבחור אמר לי בחיוך, "וואי, אתם האשכנזים מסבכים הכל, זו הסיבה שאנחנו הספרדים הרבה יותר חכמים מכם". ממש קורע מצחוק. גיחכתי קצת כדי להיות מנומסת, אבל הוא כנראה חשב שאני מנסה לצחוק עליו ונהיה רציני פתאום. "לא לא, אני לא צוחק, זה ידוע שספרדים הרבה יותר חכמים מאשכנזים. נגיד אם תקחי אותי ואת האחים שלי, אני בטוח שיש לנו בגרות יותר טובה ממך ומהאחים שלך". 

צילום: shutterstock

אני לא מבקשת גיליון ציונים של בחורים לפני שאני נפגשת איתם

נשמה, אתה מדבר עם בחורה שהוציאה ממוצע של יותר ממאה בבגרות. למה זה משנה בכלל? מה זה מעיד עליי חוץ מזה שהייתי תלמידה חרשנית מאוד? אני לא מבקשת גיליון ציונים של בחורים לפני שאני נפגשת איתם, כי זה לא רלוונטי לשום דבר בחיי הנישואים העתידיים שלי. מעבר לזה, בהתחלה לא רציתי לצאת עם בחורים שלא למדו או לומדים באקדמיה. חשבתי שאולי זה מעיד עליהם שהם לא חכמים או חרוצים במיוחד. אחר כך הבנתי שאני טועה, ושיש אנשים מוצלחים מאוד שמעולם לא למדו באוניברסיטה, ויש דברים חשובים יותר מאשר ערימה של תארים. להיות בנאדם עם טקט, למשל. 

ניסיתי להגיד לו שלא אכפת לי מממוצע הבגרויות שלו, אבל הוא בשלו. "אני מתערב איתך שבכל תפקיד שבו תשימי אשכנזי וספרדי, הספרדי יהיה טוב יותר. אנחנו איכותיים יותר, משפחתיים יותר, ובקיצור, חכמים יותר מאשכנזים". בשלב הזה האוכל שלנו הגיע, אבל לי כבר לא היה תיאבון. חיפשתי רק תירוץ לסיים את הדייט. לא התחשק לי לשבת מולו ולשמוע כמה אני טיפשה או לא מוצלחת רק בגלל העדה שלי. אפילו לא התווכחתי איתו, כנראה שבאמת יש אנשים ספרדים מסוימים שהם מוצלחים יותר מאנשים אשכנזים מסוימים, אבל לא בגלל העדה שלהם, אלא בזכות מי שהם והעבודה הקשה שהם השקיעו כדי להפוך לכאלה. למי אכפת, למען השם? 

"אפילו הבחורות שלנו יותר איכותיות מהבחורות שלכם"

ואז הגיע השיא. הבחור המשיך לנאום, אני שתיתי את השתייה שלי ופזלתי לשעון, ואז הוא זרק, "אפילו הבחורות שלנו יותר איכותיות מהבחורות שלכם". פתאום הפכתי לאחת "הבחורות שלכם", אלה שהוא מסתכל עליהן מלמעלה. הוצאתי את הארנק, הנחתי על השולחן תשלום עבור האוכל שהזמנתי, ואמרתי לו, "אם הבחורות 'שלכם' כאלה איכותיות, אז תחפש לך בחורה מ'שלכם', ושיהיה בהצלחה". הוא התחיל להגיד שהוא לא התכוון לזה ככה, אבל אני כבר הבנתי עם מי יש לי עסק. אמרתי לו שיש לי רכבת ואני מאחרת, ואז הלכתי משם בלי לחכות להתנצלויות שלו.

בדרך, ברכבת, התעצבתי על בזבוז הזמן ועל יום החופש שבהחלט הסתיים עם טעם מר. ואז חשבתי לעצמי שבכל זאת טוב שזה קרה, כי זה חיזק אצלי את הכלל שקבעתי לעצמי בהתחלה, לשמור את החופשים לעצמי עד שיהיה לי קשר רציני שיהיה שווה את זה. הפעם זה לא קרה, אבל התפללתי שאת חול המועד הבא כבר אחגוג עם בן הזוג שאיתו ארצה להקים בית, והמחשבה הזו הצליחה להעלות לי חיוך ולהחזיר לי את שמחת החג.