ב FSAהבריטי מודים שישנו קושי להגדיר מהי בדיוק טבעונות ומה כלול בה, בFDA האמריקאי אין כלל תקנות מחייבות בנושא, באיחוד האירופי כבר למעלה מ10 שנים לא מצליחים לנסח תקנות ברורות (על מסעדות במדינות פחות מפותחות אין בכלל מה לדבר), אך בארץ כבר רועשות הכותרות "לא צריך יותר לארוז אוכל לטיול בחו"ל" אפשר בקלות לחפש מסעדות טבעוניות ולאכול בהן ללא חשש! האם הצעה זו באמת נכונה? וכיצד אף אחד לא חשב עליה עד כה?
בבדיקה קלה התברר שמקור הרעש בספר תחומין החדש, שעד כה מיתג את עצמו כראש החץ לעיסוק מקצועי בסוגיות תורניות במפגשם עם החיים המודרניים, אך הפעם חטאו לתפקידם ופרסמו את מאמרו של הרב פרופ' דרור פיקסלר שהתיר את האכילה במסעדות טבעוניות, כאשר כל מי שמעט מבין בעולם הקולינרי יודע שבינו ובין המציאות בשטח אין דבר.
לטובת אלו מבין הקוראים שלא זכו לקרוא את המאמר במקורו, או שאינם מכירים כלל את הנעשה במטבחים נצביע על כמה כשלים מהותיים:
תחילה יש לציין את המובן מאליו: ישנם חומרי גלם רבים שאינם מן החי, אך אינם כשרים. למשל: פירות ערלה, מעשרות, חדש, יין נסך ותוצריו, בישולי גויים, חרקים במזון, כשרות הכלים ועוד.
כדי לפתור את חשש תערובת חומץ שעשוי מיין הציע הכותב להכנס למטבח ולהצהיר כי הנך אלרגי לחומץ. לדעתו לאחר הצהרה זו יוגשו לפניך אך ורק מאכלים ללא חשש חומץ. גם אם נניח שיש צדק בדבריו (הנחה שסימני שאלה רבים מרחפים מעליה בחיפוש היסטורי קל בגוגל), הדבר עדיין אינו מספק שכן די בכך שבמאכלים אחרים המוגשים במסעדה מעורב חומץ והכלים שבהם הם בושלו טרפים. לכך משיב הכותב שכל מסעדה רצינית מחזיקה כלים מיוחדים לבישול עם חומץ כדי לוודא שלא תהיה בעיה לאלרגנים. הכותב לא הגדיר מהי מסעדה רצינית, ולכן כנראה שלא זכיתי למצוא את זו שכך נוהגת, אך לפי ההגיון שבדבריו האם ה'מסעדות הרציניות' מייחדות כלים נפרדים לכל מאכל שיש מי שאלרגי אליו, כגון: ביצים, בצל ועוד (שהאלרגיה אליהם נפוצה יותר מחומץ שברוב הארצות כלל אין חובה לסמנו באלרגנים)? כיצד הן נוהגות לדעתו כאשר רוצים לבשל חומץ עם בצל וביצה, האם יבשלו בכלי המיוחד לחומץ אך בכך יפגעו באלרגיים לבצל וביצה? או שמא לדעתו מחזיקים מערכת כלים נפרדת לכל אחת מהתרכובות האפשריות?
הכותב בחר משום מה להתייחס לחומץ, אך התעלם לחלוטין מהאפשרות של תערובת יין במאכל, הפתרון לכך אינו יכול לבוא על ידי בירור פשוט עם הטבח (וודאי שלא עם המלצר), שכן מלבד תערובת ממשית של יין בתבשילים, ישנם רטבים רבים שמבוססים על יין וחומץ (רוטב הולנדז, בורדלייז, בורגניון, בראנייז, חרדל דיג'ון, וניגרט, ברביקיו, קרם טרטר, רטבים נוספים לסלט ועוד), בנוסף ישנם מוצרים רבים שמכילים בתוכם רכיבי יין כגון: ריבות ועוד.
על טענת החרקים המצויים במזון השיב הכותב כי הנקיון שנערך במסעדות אלו מוציא את החרקים מידי כל חשש. לדעתו "תורת בדיקת תולעים בימנו זו תורה חדשה שאף אחד מהקדמונים לא חשש לה כלל. הניקיון החילוני של הטבעוניים עולה באיכותו מהתורה החדשה שמקרוב באה", לטענתו יוצא שעבודת משגיחי הכשרות בנושא החרקים מיותרת בכלל המסעדות, שכן גם ללא טיפולם היו התמרים עוברים בדיקה מול האור, האורז היה נברר במתינות מחרקים, והקמח היה מנופה בכדי לשמור על הנקיון. (טענתו שכביכול חיוב הבדיקה מחרקים הוא תורה חדשה אינה מתכתבת עם המציאות ההיסטורית כלל, ומי שעוד מסופק מוזמן לעיין במאמר "תולעים במזון אז והיום – סקירה הסטורית", באתר כושרות).
הכותב מתייחס למסעדות טבעוניות כמאכלים ברמה קולינרית נמוכה, לכן לפי דעתו אין בהם איסור בישולי גויים שכן המאכלים שם אינם גורמים לתחושת שובע ואינם עולים על שולחן מלכים (אולי בעצם כן כדאי להביא אוכל מהבית...), סברות אלו מוזרות מעט בהתחשב בכך שישנן מסעדות טבעוניות רבות שמתהדרות באוכל משובח, ובאופן כללי הפוסקים קבעו שהמדד למאכל חשוב שאסור בבישולי גוים הוא מה שמוגש במסעדות. בנוסף לכך נוקט בעל המאמר שבמסעדות אין איסור בישולי גויים בכלל כיון שאין קשר בין הסועד למבשל, לטענה זו דרושה התייחסות מעמיקה שאין מקומה בבמה זו, אך די לדעת שעל אף שסוגית בישולי גוים במסעדות אינה חדשה כמובן, כל גופי הכשרות בעולם (שרבים מהם אינם חשודים על חומרות) אינם נותנים הכשר במסעדות שבהם הגוי מבצע את הבישול כולו! לא כל רעיון הלכתי של בר בי רב הופך לסערה שמטלטלת את כל עולם ההלכה ומחייב לבחון את כל העקרונות מעיקרן.
לסיום נציין שעל אף שהכותב ניסה לשוות למערך הטבעוני סדר ופיקוח יתרים, גופי הפיקוח בעולם עדיין לא גיבשו נהלי אכיפה מסודרים, כתגובה לפרסום המאמר קיבלנו תגובות רבות מסועדים שחוו לא פעם חריגות מהנהלים במסעדות טבעוניות, מי שמכיר את מערך הכשרות בארץ יודע כמה תקלות נמנעות בכל יום בשל עירנותם של המשגיחים, לחשוב שעל המערך הטבעוני אפשר לסמוך ללא כל פיקוח זו תמימות.
בנוסף, רבים מחומרי הגלם המסומנים כטבעוניים (בהם נעשה שימוש במסעדות אלו) עוברים אישור באמצעות מעבר על רשימת רכיבי המוצר בלבד אך ללא פיקוח מתמיד על המפעל, (אישור זה ניתן למשך שנה שלימה ונבדק שוב רק בסיומה). אין הפרדה בין הכלים ("נוכחותם של שאריות מן החי תותר במזונות מתויגים כצמחוניים או טבעוניים, בתנאי שלמרות אמצעי זהירות מתאימים נוכחות היא בלתי נמנעת מבחינה טכנית תחת היגיינה טובה" – EVU ארגון הטבעונות האירופי), מעובדים פעמים רבות במפעלי קיטור שמשמשים במקביל גם לנבלות וטריפות, בשל כך גופי הפיקוח הטבעוניים עצמם מזהירים כי אין לראות באישור טבעונות אישור לאלרגניים, מפני שבמפעל יתכנו כלים וסביבת עבודה משותפת.
את הנזק שנעשה בפרסום המאמר יהיה קשה לתקן, מפני שבזכרונם של רבים יישאר הדבר כמחלוקת, וגם אם לא ייזמו ארוחה במסעדה שכזו הם לא יתנגדו לכך במקרים של אי נעימות או בפגישה עסקית חשובה, נקווה שבשורות אלו תוקן מעט הרושם המוטעה והתברר שאין כאן שום מחלוקת כי אם טעות בהכרת המציאות, שלהבא ידע הציבור להבחין בין כותבי המאמרים ובקיאותם בידע הנדרש בתחום, ושכתבי עת יבדקו ויבררו היטב לפני פרסומם של מאמרים שבינם ובין המציאות אין דבר.