במשך כ-800 שנה שלטה באזור גרמניה של היום, אימפריה גדולה וחזקה. על אותה אימפריה ישנה אמירה המיוחסת לפילוסוף הצרפתי וולטיר, "'האימפריה הרומית הקדושה' לא הייתה אימפריה, לא רומית, ובהחלט לא קדושה".
בשנת 1921 כחלק משיטת הממשל של המנדט הבריטי, הוקמה הרבנות הראשית לישראל. במוסד זה כיהנו 12 רבנים, מחציתם אשכנזים ומחציתם מבני עדות אחרות, ומעליהם שני נשיאים- הראשון לציון (מינוי שהיה קיים עוד מהתקופה העות'מנית) והרב הראשי האשכנזי. מוסד זה היה אמון על פסיקת הלכה, הכשרת רבנים ודיינים, פיקוח על הכשרות, ובשליטה על חיי האישות (נישואין וגירושין). בימי הקמתה, הייתה תחושה של שליחות ואחריות על כל עם ישראל, שגוף זה אינו נחלת הציבור הדתי בלבד, אלא נחלת העם כולו, היושב בציון ואשר מחוצה לו. וכפי שתיאר וכתב הרב הראשי האשכנזי הראשון, הרב אברהם הכהן קוק, "הרבנות איננה נחלת חלק אחד בלבד של היישוב, היא צריכה להיות מעל כל המפלגות והכוחות שביישוב, והשפעתה חייבת להיות על כל תחומי החיים" .
לפני שבועיים פורסם בעיתון "הארץ", כי בשנת 2012 בעקבות פנייה של שרית אזולאי ובן זוגה להירשם לנישואין, ביטל בית הדין את גיור אמה של שרית, ולמעשה ביטל את יהדותה של שרית אזולאי. טענתו של אותו בית דין הייתה שהאם, שלפני כ-30 שנה עברה גיור תחת ידו של הרב הראשי לישראל דאז, הרב גורן, טענתו הייתה שגיורה לא תקף, שכן חייה כיום אינם עומדים בהכרח עם דרישותיהם של אותם דייני בית הדין. את גזר הדין אודות ביטול יהדותה, קיבלה שרית כשבועיים לפני חתונתה, ולכן פנתה אל הרב דוד סתיו שמתוקף סמכותו רשם אותה לנישואין. לאחרונה, בעקבות הולדת בתה בכורה, החליטה שרית לערער על פסק הדין שיכול לחרוץ את חייה של ילדתה. (מעניין לבדוק, אך נדמה ורק נשים "זוכות" לביטול זהותן האישית..). אין זאת פעם ראשונה שבית דין מבטל כלאחר יד, לפי ראות עיניו, את תוקפם של גיורים שנעשו בידי אחרים. כזכור, בשנת 2012 בעקבות בקשה של בני זוג להתגרש, התערב בית הדין וביטל למפרע את גיורה של האישה, ולמעשה ביטל את יהדותם של ילדיה. בסופו של דבר ביטל בית הדין הרבני הראשי פסיקה זאת, אך הסוגיה עלתה בפני בג"ץ, והרב הראשי דאז, הרב עמאר, הורה על סדרת כללים אשר ימנעו הישנות מקרים דומים בעתיד. אך יש לשים יתר על לב, במקרה דאז מדובר היה בגיורים "טריים" (כ-15 שנה), וכאן, מדובר בגיור שנעשה לפני כ-30 שנה ע"י הרב הראשי לישראל, כלומר ע"י הממסד האחראי לכך. וכיום, בעקבות ערעורה של שרית אזולאי לבית הדין על ערעור גיורה של אימה וביטול יהדותה, תצטרך אימה של שרית חקירה, וכל זה בניגוד לאותם הנחיות שקבע הרב עמאר. נדמה כי בתי הדין חותכים את ענף היהדות, בעוד הם ישובים עליו.
מי שירגיל את אוזנו להקשיב לקול העולה מן הציבור אשר איננו שומר תורה ומצוות ע"פ הדרך של אליטות רבניות מסוימות, ישמע קול נאקה, קול של כאב, ולבסוף קול של אכזבה ונטישה. חזונו הגדול של הרב קוק נאנס ונאלם, הרבנות היא לא נחלת הכלל, אלא נחלת ציבור מסוים. ראשי הרבנות, אינם מייצגים עוד תפקיד של כבוד והערצה, בין אם רב ראשי שעומד למשפט על שוחד, הלבנת הון וקבלת דבר במרמה, לבין רב ראשי שאמר על פוסקים מרוקאים שהינם "רודפי כבוד" ו"אנשי דלת העם". גוף זה, שאלו העומדים בראשו, לא יכול להיות גוף ממלכתי, שכן אינו מייצג את בוחריו.
עלינו לשאול את עצמנו, בני הציונות הדתית, המגזר אשר נושא הן את דגל התורה והן את דגל האומה בכריכה אחת, עלינו לשאול מה אנחנו רוצים מגוף זה. האם יכולים אנו לסמוך עליו בכשרות, בזמן שספק רב מוטל פעם אחר פעם בתעודת הכשרות שלו, ובבתי הדין, הידועים כמקום עינויין של נשים רבות, והפסיקה, והגיור, והנישואין, ועוד שירותי דת רבים, שכיום קשה לראותם כחלק מנחלת כלל החברה הישראלית. עלינו לבחון שוב מחדש את תפקידו, עלינו להחליט האם גוף זה צריך לשלוט בחיינו, בזהותנו, האם גוף זה יכול להחליט במחי-יד לבטל גיור ולמחוק את זהותה היהודית של אזרחית מדינת ישראל? האם גוף זה יכול לנהוג באופן לא הלכתי ולא חוקי, ולפסוק נגד החלטות של רבנים ראשיים שקדמו לו, ולו בשום שלא פסקו כמותו?
בדרך זו, שהרבנות הראשית לישראל צועדת בה, עתידה של גוף זה, ועתידה היהודי של מדינת ישראל, לוט בערפל. רבנים גדולים, בני הצינות הדתית, כבר הבינו זאת, והחלו לתת שירותי דת למעוניינים בכך מחוץ לרבנות הראשית, באם זה בתחום הנשואים, הכשרות, פסיקת ההלכה והגיור. עלינו, בני הציונות הדתית, לקום ולקרוא את קריאת העם היהודי, להקים מחדש גוף אשר ירכז את שירותי הדת בישראל, אשר לא יטיל אימה ופחד בליבות המבקשים עזרתו, עלינו להמשיך את קריאתו של הרב קוק, ולהקים רבנות שתהיה של כלל העם היהודי.
אם תמשיך בדרך זו, עתידה הרבנות הראשית לישראל, גוף אשר סימל אקט ראשוני של גאולה, להגיע למצב שלא תהיה היא רבנות, שלבטח לא תהייה ראשית, ובהחלט לא לישראל.
הכותב, סטודנט לחינוך, פעיל בתחום הגיור, מפקד לשעבר במערך הגיור הצבאי, ליווה ומלווה מאות בתהליכי הגיור.