זה קרה לפני כמה שנים, יומיים לפני פורים כשאחד הרבנים הגדולים בציבור שלנו, הגיע לתת לנו שיחה (אני בכוונה לא כותב מי זה לנו, איפה הייתה שיחה וכמה גדול הוא הרב, בשלולית הדתית שלנו די באותה הראשונה בשביל לדעת מה סוג הדם של הרב המדובר). ישבתי ליד הסטנדר ועד שהציגו אותו, הסתכלתי על הלבוש שלו בבחינת תורה היא וללמוד אנו צריכים.
הוא היה לבוש כמו תלמיד חכם אמיתי. בגדים נקיים, בלי רבב. אבל מה אני אגיד לכם, פשוט זה אולמי 'סיטי טאוור' לידו: החולצה והמכנסיים שלו נראו כלוקחים היישר מהקולקציה האחרונה של בית חרושת אתא המנוח (בית חרושת לבגדים מהראשונים בארץ ועד שנות השבעים הגדול מסוגו).
חיפשתי לפחות על הנעליים שלו, אפעס, איזה מותג אחד לרפואה, 'נייק', אולי 'ניו-בלאנס', משהו שיציל את המצב וייתן הבזק של חיבור לקרקע לרב. אבל כלום, פשוט כלום. חושך מצרים.
הרב לבש נעליים שחורות בלי שרוכים, 'אתה יודע כמה זמן אני חוסך כל יום שאני לא צריך לקשור את הנעליים שלי' הסביר לי אחר כך הרב בחיוך.
בלית ברירה ניסיתי לנסות ולאתר את השעון שלו. הו, פה טמון הכלב! עכשיו אני הולך בטח לתפוס אותו באיזה שעון עצבני מזהב, משהו ליגה, אולי 'רולקס' או 'אומגה'?
על זרועו של הרב התנוסס בגאווה שעון 'casio' שחור מפלסטיק, מהדורת 'פרסט קלאס' לאספנים מהסוג שנחטף כמו בייגלה חם ב'סחנין' ו'בטמרה' תמורת שלושים שקלים חדשים, אפשר גם בדינרים.
סופו של דבר, הגעתי למסקנה שהרב הזה פשוט התעקש להפוך את הבגדים בחזרה למה שהם אמורים להיות לפני שבאה תרבות המערב ועשתה עלינו קרטל: אמצעים שמכסים את האדם בדרך למטרה שלו. סה טו.
הוא לא צריך להראות לכל העולם מה השעה אלא לעצמו, וכנ"ל עם המכנסיים והחולצה שלו. זה מה שנוח לו. ואם זה 'נוסע' ונקי, אז זה מספיק לו ותודה ששאלתם.
לא נעים לי להגיד, אבל למען האמת אני לא זוכר כלום ממה שהרב אמר. הייתי עסוק כל השיחה בפשטות האמיתית שלו ובמסכות הלבוש שהרב בחר להתהלך בהם לפני העולם ואז גם הבנתי כמה שדמותו של הרב זהרה לי על רקע תפיסת העולם החלולה שלי אודות הלבוש.
חשבתם פעם, מה בעצם הסיפור הגדול שמטריף אותנו 24/7 כפול 365 יום בשנה?
כמה כסף אנחנו מוציאים על בגדים? כמה זמן וכוחות נפש אנחנו מקדישים רק בבחירה איזו חגורה להתאים לאיזה מכנסיים ואם פעם חשבנו שההתעסקות המוגזמת הזו שמורה יותר למין הנשי, איפה, היום אם אתה לא יודע להבדיל בין אפטרשייב של 'לאקוסט' בטעם חמצמץ מתוק לבין החריף מתוק של 'ז'אן פול גוטייה' אתה נחשב מוזנח.
ממש בקצרה (אנציקלופדיות שלמות נכתבו על כך) ראשיתה של המחלוקת בנושאי הלבוש מתחילה עם מייסדי תנועת המוסר שהורכבה בין היתר משיטת אסכולת 'הסבא מנובהרדוק', הרב יוסף יוזל הורוביץ, שהדגיש את שפלות האדם ובהתאם לכך, את הצורך ללבוש בגדים מוזנחים משהו.
לעומתו הייתה את השיטה של הסבא 'מסלובודקה', הרב נתן צבי פינקל. שטענה שהאדם גדול יותר אפילו מן המלאכים ובתור שכזה כדאי לו גם להתלבש בהתאם. מכאן גם הלבוש החרדי הליטאי של הכובעים, העניבות וכו'.
אלא מה, לאור בהלת הלבוש שאחזה בנו, נשאלת השאלה: האם באמת אנחנו מתלבשים כל כך יפה בשביל להדמות למלאכים או שמשהו השתבש לנו בדרך ועם כל הכבוד לגדלות האדם, מה שבאמת חשוב לנו, זה להתאים את החולצה שקנינו ב'גולף' למכנסיים של 'קסטרו' שעליהם נלבש את הסוודר ה'תראו-אותי-אני-מה-זה-עם-נוכחות-צועקת-אבל-ביישנית' של 'ראלף-לורן'?
אחרי השיעור נגשתי אליו ושאלתי אותו: 'תגיד הרב, מה אפשר לעשות בשביל לצאת קצת מ'החיצוניות' הזו? אני מרגיש שעם כל הכבוד לרוח שאני עושה ולדיבורים גבוהה גבוהה, אני כל הזמן נופל וחושב מה אחרים חושבים עליי ואיך אני אוכל להתלבש יותר יפה כדי שהם יחשבו עליי דברים טובים יותר. ולמען האמת הרב, זה מתיש ומעייף ולא בדיוק מוסיף לי נקודות בעיני עצמי.
'מאוד פשוט', המשיך הרב, 'אנשים מתלבשים עם מותגים כי מותגים נתפשים בעיני כל החבר'ה כסמל סטטוס מצליח. וככל שהבן אדם פחות בטוח בעצמו ובאישיות שלו, ככה הוא מרגיש צורך יותר גדול להתלבש בדווקא עם מותגים'.
הרהרתי בדברי הרב ונזכרתי בחולצות של איש העסקים, התעשיין סטף ורטהיימר כמו גם בחולצות של ביל גייטס ווורן באפט, המכנה המשותף לכולם הוא שכולם (לפחות השניים האחרונים) מחזיקים בהון ששקול בערך לתקציב השנתי של מדינת עולם שלישי וכולם הפלא ופלא, לבושים בחולצות סולידיות, לא צעקניות מידי שנמצאות בהישג יד של אנשים מן הישוב. נזכרתי גם בלבוש הטווסי של האוליגרכים, אנשים פשוטים שהתעשרו מהר מידי וחייבים תמיד להוכיח לכל העולם כמה שהם מוצלחים וכמה כסף יש להם.
מי לנו כפורים בתור זמן שמסוגל להיות עבורנו כ'ראש השנה של הלבושים והמסכות' בו נתחיל לחשוב באמת, מה הסיבה שאנחנו בוחרים בדווקא לשים על עצמנו כל יום מסכות ומותגים רק שיסתירו את האישיות המפוחדת והלא בטוחה שלנו, שזקוקה כל הזמן לחיזוקים חיובים מהסביבה, שאולי בסוף תשתכנע שאם אנחנו לובשים מותגים, אז כנראה שנהפכנו לחלק מההצלחה הפנומנלית שלהם.
אז שבוע אחרי השיחה של הרב עדיין בחודש אדר, עשיתי ”נהפוכו“ והלכתי לראות איך זה ללבוש בגדים טובים אבל ללא המותגים. מדהים. אותו סוודר שנראה בדיוק כמו הסוודר של 'טומי הילפיגר' רק בלי הסמל וכבר הוא יותר זול באיזה שלוש מאות שקל. בהתחלה זה היה קצת מוזר, אבל בהמשך הרגשתי בפעם הראשונה מה ההבדל בין לקנות בגד שעולה מיליון דולר ולהרגיש כמו מכירת סוף עונה לבין לקנות בגד במכירת סוף עונה ולהרגיש מיליון דולר.
הכותב הינו רכז הדרכה במדרשת עמיעד לסמינריונים וימי עיון. המאמר יתפרסם בסוף השבוע בעלון ”השבת“ של צהר.