תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פא עמוד ב
אמר רבי טרפון: הזהרו בי מפני כלתי; ליגלג עליו אותו תלמיד. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל: לא היו ימים מועטים, עד שנכשל אותו תלמיד בחמותו.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פ עמוד ב
א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל: רמז ליחוד מן התורה מנין? שנאמר: +דברים יג+ כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית? אלא לומר לך: בן מתייחד עם אמו, ואסור להתייחד עם כל עריות שב
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב
אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות האסורות, אמרו חכמים בשעה שנצטוו ישראל על העריות בכו וקבלו מצוה זו בתרעומות ובכיה שנאמר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות.
ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות, ]ועוד[ אמרו חכמים רוב בגזל מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע.
לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן, ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול
שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ'-קונטרס איסורי יחוד פרק כא
)ב( אבל לאחר העיון נלפענ"ד להציע כמה צדדי היתר שלא להצריכם לפרוש זמ"ז היכא שלקחו אותם מתחילה לאימוץ בהיתר כשהיו עוד למטה מגיל שהיחוד אסור עמהם.
בראשונה נתעוררתי על צידוד היתר בזה בראותי בדברי הלבוש באה"ע סי' כ"ב סעי' א' שבכח תורתו כי רב מסביר טעם מדידיה על היתר היחוד של בן עם אמו וה"ה האב עם בתו והוא מפני שאין דרכה לבא עמו לידי הרגל עבירה וה"ה האב עם בתו, ונראה לכאורה ברור כוונת הסברו בזה, דבהיות שמגדלת אותו ביחסי אם ובן וה"ה האב את בתו א"כ זהו גופא החייץ והמחיצה המבדלת ביניהם, וזהו המשריש בלבותם ההרחקה שלא יבואו לידי הרגל עבירה, והאין דרכה לבא עמו לידי הרגל עבירה נובע מכח זה שיחסי הטיפוח הוגדרו ביחסים של אם ובן וה"ה אותו הדבר באב עם בתו.
וא"כ לפי"ז י"ל אותו הדבר ואותו הטעם גם בבן ובת מאומצים דמכיון שהושרש בלבותם מאז קטנותם שהיא לו כאם והוא לה כבן וכן באיש הוא לה לאב והיא לו כבת, וביחסי טיפוח כאלה גדלו אצלם אזי מכח הרגשה זאת תו אין דרכה של האשה לבא עמו לידי הרגל עבירה, וכן אותו
יחוד עם ילדים מאומצים
הדבר גבי איש דתו אין דרכו לבא עמה לידי הרגל עבירה. וממילא יש מקום להתיר לפי"ז גם החיבוק והנישוק הבא ונובע מיחס וחיבה אבהותי ואמהותי. דלאו קירבה כזאת הוא דקאסרה תורה.
)ג( והייתי מוסיף ואומר שזה שכותב הלבוש לפני זה בלשון לפי שהבן מתייחד עם אמו כלומר שהבן מצוי עם אמו תמיד דהכלומר הזה הוא הסבר ונתינת טעם על שלפניו ועל שלאחריו, והיינו דלכן הבן מתייחד עם אמו לפי שהבן מצוי עם אמו תמיד, ומכיון שמצוי אצלה תמיד ורגילים בכך ממילא אין דרכם לבא לידי הרגל עבירה, דהיחוד לא יביא אותם לידי שום קורבה יתירה של גילוי עריות....
וא"כ אותו הדבר י"ל גם לענין שאלת היחוד דבן ובת מאומצים, דמכיון דרגילין בכך ומצויים זה עם זה תמיד מאז קטנותם אין דרכם לבא לידי הרגל עבירה. ולכן מותר היחוד דהיחוד לא יבא /יביא/ אותם לידי שום קורבא יתירה של גילוי עריות... וא"כ לפי"ז יש לומר בכעין זה גם בנידוננו דבהיות דבשעה שלקחום לאימוץ עוד לא היו בגיל של איסור יחוד ובהיתר לקחום, וכך גדלו והורגלו אצלם ונתקשרו זל"ז בקשרים נפשיים בתורת חניכים ומחנכים א"כ אח"כ כשגדלו תו אין זה דרכי נועם לגזור עליהם גזירת הפרשה ולכן י"ל דבכגון יחוד כזה לא אסר הכתוב. וידעתי מה שיש גם לחלק בין הנושאים אבל סניף מיהא הוי....
)ח( כתבתי בצידוד צדדי היתר הנ"ל הגם שנדמה שנכנסים לכאורה בפירצות דחוקות, בכדי ללמד זכות על ישראל, ובראותינו שגם גדולים וטובים לא נזהרים בזה, ובכדי לא לסגור הדרך לפני ילדים אומללים שלא יהא להם דורש ומבקש מבתים שיחנכו אותם שם על ברכי התורה והמסורה. וזאת מיהת לדעת שזה אסור בודאי לקחת לכתחילה לאמץ ילדים שהם כבר בגיל של איסור יחוד דהיינו בת מגיל ג' שנים ויום אחד ובן מגיל תשע שנים ויום אחד אם יודעים מראש שלא יוכלו להיזהר מלהתייחד עמם.
רבי אליעזר יהודה ולדנברג, יליד שנת ה"א תרע"ז )1917(, כיהן כאב בית דין בירושלים. בספריו ציץ אליעזר הוא עונה על הרבה שאלות מודרניות, במיוחד בשטח ההלכה והרפואה. הוא כתב גם ספר הלכות מדינה, העוסק בבעיות הלכה ומדינה.
*מהם הנימוקים ההלכתיים לאיסור יחוד?
*מה המשמעות של דברי הרמב"ם, של הגמרא? איזה נימוקים עומדים ביסוד הדין?
*מה עומד ביסוד הדין של הציץ אליעזר?
*מהן ההשלכות הרעיוניות, החינוכיות, החברתיות, הנובעות מדברי הצי"א?