פרשת האזינו: לקחת את האור החיובי מתוך האור השלילי

ויֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם (...) כִּי-הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ.

יועץ עסקי בכיר תיאר את החוויה שלו, כשהיה צריך להיכנס למשרדי אחד התאגידים הגדולים בניו-יורק, ולשקף להנהלה שהעסק שלהם עומד בפני קריסה: "עליתי במעלית מהודרת לקומה 84", הוא מספר, "על הקירות היו תלויים ציורי שמן ענקיים, שפות עור מזמינות נמצאות בכל פינה, אנשים שהגיעו לכאן ברכבי שרד יושבים על כורסאות במשרדים מפוארים, כשמלצרים מגישים להם כל-טוב, והם יושבים על משכורות עתק ובונוסים אדירים. החושים שלהם כל הזמן משדרים ש'הכל בסדר והכל יציב, אנחנו יושבים על מרבצי דולרים', ואתה לך תספר להם שאוטוטו החברה לקראת קריסה. הרי יצחקו עליך בפנים."

משה רבנו מזהיר את העם מפני אירועים איומים שיתרחשו אם הם יפרו את הברית

זהו בדיוק האתגר של מנהלים רבים, כשנדמה להם ש"הכל בסדר, ואם רק נמשיך ככה – ימשיך להיות בסדר", מבלי לשים לב לזליגה, לשבר, לתהליך פנימי בחברה, או חיצוני בשוק, שעלול לתת את אותותיו במוקדם או מאוחר. בשביל זה צריך לקום כל בוקר ולשאול את עצמי: "מה יקרה אילו?..", מה התרחיש הכי גרוע (בטווח הסביר) ומה אני יכול לעשות היום כדי שהוא לא יקרה מחר.

בפרשת השבוע משה רבנו, בשירת האזינו, מזהיר את עם ישראל מפני אירועים איומים ונוראיים שיתרחשו לו אם חלילה יפר את הברית עם אלוקים. את השירה הוא מסיים בפסוק כל כך אופטימי, שבמבט ראשון הוא נראה כאילו הוא לגמרי תלוש מהקטע: "ויֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם,  אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ."

מה המשמעות המשפט הזה? רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש, מסביר כי השלווה היא האויב. המחשבה כי אין בידינו את הכוח לשנות, או שאין מה לשנות, או המחשבה כאילו לא יכולה-להיות קיימת סכנה קיומית, עלולה לנו לגרום לשקוע בסטטוס של מירוץ החיים, מבלי להתבונן ולחשוב שאולי יש צורך בריענון שלהם.

ביקורת בונה תאפשר לנו לדייק את עצמינו לסטנדרטים הכי גבוהים

בעסק עלינו תמיד להאזין גם ל"רואי השחורות", בישיבת הנהלה לפעמים המילים הכי חשובות הם דווקא של הסמנכ"ל המעצבן, שמרגיש לנו ברגע הראשון כאילו הוא מרכבה כל רעיון מוצלח.

מנהלים לרוב מעדיפים שישבו סביבם אנשים שישמיעו להם בעיקר את הדעות שלהם,ֶ זה יותר נוח,ֶ לא מאתגר אבל המגמה הזו משתנה, הקריאה לשונות diversity בהנהלה,ֶ בדירקטוריון,ֶ בדמוגרפיה של חברה מאפשרת שמיעה של קולות אחרים ושונים שפשוט הופכים אותנו למנהלים טובים יותר.ֶֶ

ביקורת בונה תאפשר לנו לדייק את עצמינו לסטנדרטים הכי גבוהים ולא להיאחז בדמיון שווא של הצלחה שאינה מעוגנת במציאות ולכן צריך לברך על האחר והשונה לא כי חייב כי זה זה קול שאנחנו צריכים לשמוע - זה פשוט יעשו אותנו יותר טובים.

הכותב הוא יזם ומשקיע, מנכ"ל Periapt  ומחבר הספר "אבות הניהול"