שלושה זרים של זהב היו על כלי המשכן: על מזבח הקטורת - כתר כהונה, על ארון העדות - כתר תורה, ועל השולחן - כתר מלכות. (בראשי תבות: כתו"ם - כהונה, תורה ומלכות). שני הכתרים הקודמים נדונו בפרשת תרומה, ולפרשתנו נותר לדון בכתר הכהונה.
מיוחד הוא מזבח הקטורת בהיותו שייך אל הנשמה. הריח הוא החוש שהנשמה נהנית ממנו, ועל כן מברכים אנו על הבשמים במוצאי השבת, כאשר מסתלקת מאתנו הנשמה היתרה שהיתה עמנו ביום שבת קודש. אולם הכהונה שייכת דווקא לקדושת הגוף. מה שמקדש את הכהן הוא לא כוחות הנפש שלו, לא הכישורים שלו, ואף לא מעלתו הרוחנית או המעשית. הכהן מתקדש בשל עובדה ביולוגית פשוטה, שאביו כהן גם כן. אמנם גם המלוכה עוברת בירושה; אולם ירושה זו איננה מוכרחת. יש בן מלך שלא ימלוך, ויש מלך שאינו בן מלך. אפילו השייכות לעם היהודי, שאף היא ביולוגיות ביסודה, איננה כזאת. הרי גם מי שנולד להורים גויים יכול להתגייר. אולם קדושת הכהונה, לעומת זאת, היא ביולוגית באופן מוחלט. "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי". לעולם לא יהיה לכהן אלא בנו של כהן. גם דיני הקדושה של הכהן קשורים בעיקרם לגופו. האיסור לטמא את גופו במגע עם גוף מת, האיסור לשאת גרושה, חללה או זונה, מצוות אכילה של תרומה וקרבנות בטהרת הגוף, וכדו.
באישיותו של הכהן נפגשים שני הקצוות: קדושת הגוף וקדושת הנשמה. אין קדושת נשמה בלי קדושת הגוף. אין ניתוק בין העולמות המנוגדים. הם נקשרים זה בזה. הקטורת היא קשר (קיטרא, בארמית), ולא רק עשן (קוטרא, בארמית, או קיטור, בעברית). הריח הוא תופעה פיסית-פיסיקאלית-ביולוגית, אולם ההנאה ממנו היא רוחנית. הריח קשור ברוח. על הקטורת נאמר "ושחקת ממנה הדק", וביום הכיפורים, הקטורת היא "דקה מן הדקה" - חומריות דקה, כמעט בלתי ניתנת למישוש, קרובה ככל האפשר אל הרוחניות.
כאן פוגשים אנו את עומק השקפתה של תורת ישראל. הקדושה איננה מנותקת מן הגוף. לא יעלה על הדעת להשאיר את הגוף בטומאתו ובחולשותיו ולהתעלות מעלה מעלה במעלות הקדושה. קדושה יכולה לחול על האדם רק כאשר גם גופו מוכשר לכך, ומוכן לעמוד בתביעות הגדולות שהקדושה תובעת ממנו. לא ניתן לקפוץ ולדלג על המדרגה הבסיסית הזאת. קדושה שאין בכוחה לרומם את הגוף אינה ראויה לשמה. על כן רואה התורה בחומרה כה רבה את דינו של הזר המתפרץ אל הקודש מבלי שגופו מוכן לכך. "והזר הקרב יומת" - נאמר על כל המתפרצים אל הקודש. ובמיוחד ניכר הדבר בהקטרת הקטורת, עליה נשרפו מאתיים וחמישים איש מעדת קורח.
לאור זה נבין את תפקידם המיוחד של בגדי הכהונה, לעטוף את הגוף, לשמור על כבודו ועל צניעותו, ובכך להוסיף עוד נדבך בהתקדשותו לקראת מילוי תפקידו של הכהן העוטה עליו את כתר הכהונה.