ואלה הבגדים אשר יעשו

(א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: (ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: (ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי: (ד) וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי: (ה) וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ: (שמות פרק כח)

לאחר תיאור מלאכת המשכן בפרשת תרומה, עוברת פרשתנו - פרשת תצוה - לתיאור הכהנים המשרתים במשכן; כותב ראב"ע בתחילת הפרשה:

אזכיר בתחלה טעם לדבק הפרשה: כי כאשר השלים לספר כל כלי הקדש, והפרוכת, והמשכן, והאהל, והמכסה, ומזבח העולה, והחצר, והמסך, החל לפרש משרתי המשכן, ומה היא עבודתם בעצמם אין זר אתם. והחל שיעלו נרות בשמן זית, לא בשמן זר. ואלה המשרתים ראוים להיות ניכרים ונבדלים במשפחותם, גם במלבושיהם. והזכיר הכתוב זה אחר זה...

כידוע, לכהן גדול שמונה בגדים ולכהן הדיוט ארבעה בגדים; לאור ידיעה זו אנו מופתעים לקרוא בציווי הכללי בתחילת פרק כח:

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.

בפסוק זה מנויים "הבגדים אשר יעשו", והכתוב מפרט ששה בגדים בלבד: חושן, אפוד, מעיל, כתונת תשבץ, מצנפת ואבנט. ברור שהכוונה היא למנות את בגדיו של הכהן הגדול, ואם כן חסרים שני בגדים: מכנסיים וציץ.

יש לציין שהציווי על עשיית מכנסיים וציץ מופיע בהמשך הפרק:

(לו) וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה': (לז) וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה: (לח) וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'... (מב) וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ: (מג) וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:

אולם השאלה היא: מה טעם השמיטה התורה שני בגדים אלו בציווי הכללי?

שאלה נוספת שיש לשאול היא: מהו טעם סדר הבגדים המופיעים בפסוק ד?

כותב ראב"ע:

ואלה הבגדים - הזכיר בתחלה החשן, שהיה למעלה מהאפוד, שהוא למעלה מהמעיל, ואחר כן הכתונת והאבנט החוגר אותו והמצנפת על ראשו. וכן היה כאשר רחץ אהרן במים ולבש מכנסי בד; ואין צורך להזכירם עתה, ולא בשעת מעשה, כי מנהג כל אדם ללבוש מכנסים. והנה משה הלבישו הכתונת, ואחר כן שם המצנפת על ראשו, ושם על המצנפת ציץ נזר הקדש.

סדר הבגדים בפסוק ד הוא מהבגד העליון לבגד התחתון. הבגד העליון הוא החושן, מתחתיו האפוד, מתחתיו המעיל ומתחתיו הכתונת.

אלא שההמשך - מצנפת ואבנט - צריך ביאור, כיון שלדעת ראב"ע סדר לבישת הבגדים הוא: כתונת, אבנט, מצנפת, מעיל, אפוד וחושן; ואם כן כיון שהקדים את הכתונת שהיא תחת המעיל, היה צריך לסמוך לה את האבנט החגור מעליה. אלא שסדר זה אינו רק סדר טכני אלא סדר הקשור למעלתם של הבגדים, מהבגד הנכבד עד הבגד הפחות, ולכן הקדים מצנפת לאבנט למרות שאת המצנפת לובש הכהן לאחר חגירת האבנט.

נמצא שסדר הבגדים הוא מהבגד העליון לתחתון (חושן, אפוד, מעיל, כתונת), אך מושפע גם ממעלתם (מצנפת, אבנט).

סדר זה, לדעת ראב"ע, הפוך (פחות או יותר) לסדר הכתוב בפרשת צו בעת המעשה עצמו (ויקרא פרק ח) כיון ששם מונה הכתוב לפי סדר הלבישה:

(ו) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו וַיִּרְחַץ אֹתָם בַּמָּיִם: (ז) וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ: (ח) וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים: (ט) וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשֶׂם עַל הַמִּצְנֶפֶת אֶל מוּל פָּנָיו אֵת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:

אכן, הופעתה של המצנפת אחרונה בתיאור המעשה דורשת הסבר, ולכך יתייחס ראב"ע בהמשך דבריו.

נשוב לעניין המכנסיים: המכנסיים אינם נזכרים בפסוק ד בפרשתנו, וכעת אנו מגלים שגם בתיאור המעשה בפרשת צו, הם אינם נזכרים. לדעת ראב"ע, הסיבה לכך היא כיון ש"מנהג כל אדם ללבוש מכנסים".

הציווי על עשייתם של המכנסיים מבד, מופיע, כאמור, בהמשך פרק כח בפרשתנו, אולם בציווי הכללי המציין את הבגדים שבהם משרתי המשכן "ניכרים ונבדלים", וכן בתיאור המעשה, אין צורך להזכיר את המכנסיים שבהם הם שווים לכל אדם.

ומה בעניין הציץ? ממשיך ראב"ע:

ולא הזכיר בפסוק הזה, שהוא סופר בגדי כהונה את ציץ נזר הקדש, כי אינו בגד. וקדמונינו הזכירו, בעבור הרבים שמונה בגדי כהונה. ואין האורים והתומים בגדים, ולא אבנים, ולא קלפים. ואחר כן חגר אותו באבנט, ואחר כן הלבישו המעיל, ואחר כן האפוד, ויאפד לו בו, כי החשב מהאפוד, ובעבור החשב נקרא אפוד. והנה על הסדר שהוא בפסוק הזה. ואל תשתומם שתמצא כתוב באחרונה במעשה וישם את המצנפת על ראשו (ויקרא ח, ט), כי פירושו וכבר שם המצנפת עם ציץ הזהב בלבשו הכתנת. וכמוהו וילבישוהו בגדים (זכריה ג, ה) וכבר הלבישוהו, כי בתחלה כתוב וישימו הצניף הטהור על ראשו (שם).

הציץ אינו נזכר בפסוק ד כיון שפסוק זה מונה את "הבגדים אשר יעשו", והציץ אינו בגד אלא תכשיט הניתן על המצנפת במקום המצח (ראה ראב"ע להלן פסוק לו). כשם שהאורים והתומים - שוודאי אינם בגדים - אינם מופיעים בפסוק ד, כך גם הציץ אינו מופיע ( בעניין מהות האורים ותומים לדעת ראב"ע ראה בדבריו להלן פסוק ו באריכות).

אמנם, חז"ל אמרו (משנה יומא ז, ה): "כהן גדול משמש בשמנה כלים (=בגדים), וההדיוט בארבעה". אך אמירתם זו אינה מלמדת שכל השמונה הם "בגדים" אלא שרובם המוחלט של השמונה הם בגדים.

כפי שהזכרנו בשבוע שעבר (פרשת תרומה), לדעת ראב"ע התורה נוהגת לתת הגדרה כללית לקבוצה גם אם מיעוט ממרכיביה של הקבוצה אינו תואם להגדרה; כאן אנו למדים, שלדעת ראב"ע, הדברים אמורים לא רק ביחס לתורה אלא גם ביחס לדברי חז"ל. חז"ל מכניסים אמנם את הציץ להגדרה הכללית "בגדים", אך אין זה אומר שהוא בגד, אלא שכל השבעה האחרים שהוא נכלל איתם הם בגדים.

בכך התבאר, איפוא, חסרונם של מכנסי הבד והציץ מן הציווי "ואלה הבגדים אשר יעשו". מכנסי הבד אינם מיוחדים לכהנים, והציץ אינו בגד.

אכן, נותר לבאר את פשר הופעתה של המצנפת בפרשת צו אחרונה, אף שלדעת ראב"ע היתה צריכה להופיע לאחר חגירת האבנט.

כבר הזכרנו בפרשת בראשית את דרכו של ראב"ע לבאר, לעיתים, פעלים הנראים כעבר רגיל בלשון התורה (בתוספת ו' ההיפוך) כמציינים עבר מוקדם ("ויאמר" - וכבר אמר). כמו כן הזכרנו שלדעת ראב"ע "יש כמוהו בתורה למאות". בדרך זו מבאר ראב"ע גם את הביטוי המופיע בסוף הלבשת אהרון בפרשת צו "וישם את המצנפת על ראשו" - וכבר שם את המצנפת על ראשו קודם לכן לאחר הלבשתו את הכותונת וחגירתו האבנט.

דוגמא נוספת לו' המציינת עבר מוקדם כותב ראב"ע בסוף דבריו. כך מתאר זכריה הנביא בנבואתו (פרק ג):

(ג) וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ: (ד) וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת: (ה) וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ יְדֹוָד עֹמֵד:

מבאר ראב"ע שם:

הנביא אמר, אחר שהסירו הבגדים הצואים וילבשוהו בגדי תפארת: כמה היה נאה אילו היה צניף טהור על ראשו... והנה הושם הצניף הטהור על ראשו וכבר הלבישוהו בגדים; כמו: 'וירם תולעים ויבאש' (שמות טז, כ) - וכבר באש, כי כל דבר יבאש תחלה ואחר כן ירום תולעים.

אמנם תיאור הלבשת הבגדים מופיע לאחר תיאור שימת הצניף הטהור על ראשו של יהושע הכהן הגדול, אך, לדעת ראב "ע, בפועל קדמה הלבשת בגדי המחלצות, שהחליפו את הבגדים הצואים שהיו עליו, לשימת הצניף הטהור על ראשו שבאה כמענה לבקשת הנביא ("כמה היה נאה אילו היה צניף טהור על ראשו").

אכן ראוי לציין, שאף על פי, שכאמור, דעת ראב"ע היא שסדר לבישת הבגדים היה: מכנסי בד, כתונת, אבנט, מצנפת וציץ, מעיל, אפוד וחושן; מסתבר שהדברים לא היו חתוכים אצלו. עובדה זו עולה מביאורו לציווי ההלבשה המופיע בפרק כט בפרשתנו:

(ה) וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֶת הַכֻּתֹּנֶת וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד וְאֶת הָאֵפֹד וְאֶת הַחֹשֶׁן וְאָפַדְתָּ לוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד:

(ו) וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וְנָתַתָּ אֶת נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל הַמִּצְנָפֶת:

גם כאן מופיעה המצנפת בסוף; וכתב ראב"ע שם (פסוק ו):

גם איננו רחוק שישים המצנפת באחרונה.

נמצא, שראב"ע התלבט בעניין סדר לבישת הבגדים, האם היה: מכנסי בד, כתונת, אבנט, מצנפת וציץ, מעיל, אפוד וחושן; או שמא היה: מכנסי בד, כתונת, אבנט, מעיל, אפוד וחושן, מצנפת וציץ.