כישלונות הם חלק מהחיים, וכך גם היכולת להשתקם מהם. דיברנו על כך לא מעט בטור הזה. וכאנשים המנהלים אנשים אחרים, או את עצמנו, חשוב לנו לדעת את זה. כי אם אנחנו מבינים שהכישלון תלוי בנו - גם התיקון הוא ביכולת שלנו. איך מתקנים? שוברים חזק ימינה. מסיטים את ההגה של הספינה, מחדדים נהלים, עושים חשיבה כפולה, מהדקים, מעניקים סופר-שירות, ורק לאחר שברור לנו שהצלחנו לייצב את הספינה - אפשר לחזור למסלול.
רק לאחר שבירה כזו ניתנת האפשרות לחזור שוב לחיק החברה
את העיקרון הזה מלמד רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש, בפירושו לפרשת תזריע. שם מסופר כי נגע הצרעת מגיע כעונש על חטא לשון הרע. ה"תיקון" של החטא הזה, שנובע קצת מדיבור רעיל, מאינטראקציה לא נכונה בין אנשים? מה עושים? שוברים. העולם שלי את זה השארתי את אמרת שאתה
במשך שבעה ימים, ואם זה לא מספיק אז למשך 14 יום, האדם החוטא, המועד, יוצא מחוג חברת האנשים ונכנס להסגר מחוץ למחנה. 14 יום של שתיקה, כדי לתקן את הדיבור החופשי-מידי. רק לאחר שבירה כזו ניתנת האפשרות לחזור שוב לחיק החברה, ועתה בצורה מודעת ומושכלת.
אחרי מעידה לא מספיק להיות "רגיל" - צריך להפיק לקחים
חשוב לזכור את זה, אחרי מעידה לא מספיק להיות "רגיל", צריך להפיק לקחים, לקחת כמה צעדים אחורה, ליישר את עצמנו מבפנים, להיות בטוחים שאיננו עוד ב"אזור הסיכון", ואז תתאפשר החזרה ההדרגתית לסביבה הרגילה, עתה באופן יותר מושכל.
רבי יצחק עראמה נשען בדבריו על העיקרון של הרמב"ם שלימד כבר ממזמן כי על מנת לשנות התנהגות מסוימת, נדרשת תקופה מסוימת לפעול בקיצון השני בדיוק, ורק אז להגיע בהדרגה אל דרך האמצע. החלק החשוב בכל התהליך זה כח הרצון! בלעדיו אין סיכוי לשנות באמת. כמו בכל הרגל, כשהשינוי לא מגיע ממקום של עבודה עצמית, הפנמה ושינוי אמיתי, אז אין הצלחה בתהליך.
אין פה רצון לשנות אנשים, אלא לשנות דרך. ולכן הדבר חייב לבוא מבפנים, הכללים וההגדרות הם רק כלים לייצר מסלול - לנו יש את הכח הפנימי. צריך רק לרצות לגלות אותו, וכן, זה אומר שצריך לעבוד, אבל זה שווה את הסיפוק שיש מזה בסוף הדרך.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול"