כאשר משה רואה "שני אנשים עברים נצים" הוא אומר "לרשע למה תכה רעך" עונה לו הרשע "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי וירא משה ויאמר" מסביר רש"י: "דאג לו על שראה רשעין דלטורין, אמר, מעתה שמא אינן ראויים להגאל ". "אכן נודע הדבר" -ממשיך רש"י ומסביר:" כמשמעו. ומדרשו ,נודע לי שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים האומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואים אני שהם ראויים לכך". מוסיף המדרש ואומר: "כיוון ששמע דבריו אמר לשון הרע יש ביניהם היאך ראויים לגאולה? לכך אמר אכן נודע הדבר-עתה ידעתי באיזה דבר הם משתעבדים" (רבה.א.ל).
שפתי חכמים מסביר כי למרות שנגזרה גזרה בברית בין הבתרים "ידוע תדע כי גר יהי זרעך ארבע מאות שנה" עדין נשאלת השאלה כיצד הבנים נענשים בעוון האבות.ועל כך באה תשובתה זו.
אולם יתרה מזאת, האם בגלל מעשה הלשנה אחד הגיע משה למסקנה זו. האם המעשה עצמו של אותו רשע ( שעל פי חז"ל שניהם רשעים היו -.דותן ואבירם).שהיכה את חברו איננו גרוע יותר מלשון הרע. במיוחד שלשון הרע זה עדין לא הגיע עד לפרעה. כיצד הסיק זאת משה כבר בשלב הזה שדבר זה הוא הוא הגורם לכך שעם ישראל לא נגאל עדיין. זאת ועוד, הרי דתן ואבירם היו אחים שותפים לדרך, מדוע הם מרביצים זה לזה?
כבר בתחילת האירוע נאמר "והנה שני אנשים עברים ניצים" מביא רש"י את דברי חז"ל :"דתן ואבירם הם שהותירו מן המן" דהיינו, הם לא האמינו למשה כאשר הוא אמר שבשבת לא ירד מן מין השמים. כך גם בעוד מספר מקומות אנו מוצאם שחכמים מצאו רמז הקושר את דתן ואבירם לחוסר אמונה וחוסר קבלת דבריו של משה. אולם מצד שני, חז"ל גם מצאו דברים חיוביים במעשיהם , כך למשל, אמרו חכמים כי שלומית בת דברי היא אשתו של דתן ולמרות שהייתה עם איש מצרי הוא הגן עליה ,כמו כן היו דתן ואבירם משוטרי בני ישראל אשר הגנו על בני ישראל מפני המצרים
אנו רואים מכאן שהיחס לדותן ואבירם היה מורכב.
כנראה שמשה הבין ששני אנשים אלו הם ממנהיגי העם אולם הם אינם יודעים כיצד לנהל ויכוח, עד כדי כך , שלמרות שהם אחים ושותפים, כאשר יש להם ויכוח הם מכים זה את זה במקום לדבר האחד עם השני.
מצד אחד יש להם מסירות נפש למען העם והם מסכנים את עצמם בשביל לעזור לזולתם ומן הצד השני הם רבים זה עם זה עד כדי הכאה.
מכאן מגיע משה רבינו למסקנה כי התנהגות זו הינה דבר מקובל כי מדובר כאן במנהיגים ולכן יש לו קביעה נחרצת שעם ישראל איננו נגאל בגלל לשון הרע שיש בתוכם.
מבחינה מסוימת לשון הרע חמור יותר מהכאה. כאשר אדם מכה את רעהו הדברים עולים מעל פני השטח ולכן אפשר לטפל בבעיה, אולם כאשר מבחינה חיצונית כולם נראים חברים, אך בתחת לפני השטח ישנו זלזול ולשון הרע אי אפשר לטפל בבעיה כי כלפי חוץ נראה שהכל בסדר. למרות שיש כאן משהו רקוב בתשתית החברתית.
רבי נחמן מברסלב מסיק מאירוע זה כי גם בזמנינו תלויה הגאולה ביחס בין המנהיגים: "וכן עכשיו עיקר עיכוב ביאת המשיח הוא על ידי מחלוקת וקטגוריה שבין תלמידי חכמים וכל העולם מלא מחלוקת...ועל כן כשהאחד פוגם בכבוד חברו ,על ידי נפגם הכבוד (של הקב"ה ) מאוד מאוד, מאחר שבא הפגם על ידי תלמידי חכמים בעצמן, שהם עיקר הכבוד דקדושה...ומזה אריכות כל הגלות" (ליקוטי הלכות,חו"מ ג,טו).
כבר במפגש הראשון של משה עם בני ישראל הוא מבין כי הבעיה המרכזית של העם היא היכולת ליצור אחדות בין מנהיגיו ,היא היכולת ליצור שיח בין אנשים שלמרות היותם שותפים לדרך אינם יכולים לנהל מחלוקת ולהגיע להבנות אלא מכים זה את זה ומכאן גם חששו הגדול מלחזור ולהנהיג את העם, שמא יפגע אהרון אחיו, הגדול ממנו. ובזה מתקן משה את חטאם של דתן ואבירם ,כי רק כאשר מבטיח הקב"ה למשה שאהרון אחיו "וראך ושמח בליבו" מוכן לקבל את מנהיגותך בלב שלם-רק אז הוא מוכן לקבל על עצמו את השליחות.