לא תתורו

"עכשיו תעצמו את העיניים ותנו לדמיון שלכם לשוטט חופשי."

אני מצביע.

"כן?" שואלת המרצה.

"אפשר לתת לו לשוטט גם בעיניים פקוחות?" אני שואל.

"נו, טוב." עונה המרצה. כבר התרגלה לשאלות המשונות שלי.

בצעירותי כשגרתי בבית, אמא לא נתנה לדמיון שלי לשוטט יותר מדי.

"איפה שאתה לא מסתכל" היא הייתה אומרת "בסוף זה יגמר בנזק."

אני לא מרוכז. מביט באבן. קופץ להביט בעץ ואז בסלע. העיניים תרות. שבעות במהרה ממראה נושן ותרות להן משהו חדש להיאחז בו. אני משתעמם מהר. הלב מחפש לו כל העת חוויות חדשות. ככה זה בכל התחומים. גם כשאני יוצא לדייט, ואפילו תבוא הבחורה הכי יפה וחכמה ומעניינת, לא יעבור הרבה זמן ואני אתחיל להשתעמם ממנה ולחפש משהו אחר. על אחת כמה וכמה שרוב הבחורות ממוצעות למדי. אני מגיע לפגישה ואם יש לי מזל מגיעה מולי בחורה שאני יכול להגיד לעצמי: "וואלה חמודה." תוך כמה דקות העיניים שלי משוטטות על כל גופה. סוקרות אותה. אני מנסה להקשיב לה אבל אחרי חצי שעה אני מאבד את הקשב שלי וגם את הסבלנות. האוזניים שומעות חצאי מילים והיא נשמעת לי כמו מקרר ישן. בשלב הזה בדרך כלל גם הגוף שלה כבר משעמם אותי. ראיתי את כולו ואין לו כבר מה לחדש לי. אני נועץ עיניים במלצרית החתיכה שמגיעה לשאול אם נרצה קינוח.

ביציאה הבחורה לוחשת לי : "אתה לא צריך להתקשר. לא נראה לי שזה ילך בינינו."

אני מכיר את הקטע הזה. זורקת אותי לפני שאספיק לזרוק אותה. כפרות. אפשר לחשוב. עוד אחת שלא שווה את הזמן שבזבזתי כדי להגיע עד לבית הקפה הזה.

בערב עם יצחק על כוס קפה אמיתי כמו שרק אחותי יודעת להכין הוא שואל אותי: "אתה יודע מה הבעיה שלך?"

"בטח." אני עונה לו. "שאני רווק."

"נסה שוב." הוא אומר.

"שאתה הגיס שלי?" אני מקניט אותו.

יצחק מאגרף את ידו ומחליק אותה על ראשי.

אני צוחק. יצחק הוא החבר הכי טוב שלי. רק בגלל זה הכרתי לו את אחותי.

"הבעיה שלך" אומר יצחק ולוגם מהקפה "היא ADD ערכי."

"מה?" אני כמעט נחנק עם הקפה.

"ADD . אתה יודע מה זה?"

"יצחק," אני מאיים עליו, "זה שלקחת שני קורסים באוניברסיטה העממית בחינוך מיוחד לא הופך אותך לאקדמאי ובטח שלא אותי לבור. בטח שאני יודע מה זה ADD . זו הפרעת קשב וריכוז. אבל מה זה קשור אלי?"

"שוב אתה לא מקשיב." גוער בי יצחק. "אני אמרתי שיש לך הפרעת קשב? אני אמרתי הפרעה ערכית. אתה פשוט משתעמם מהר מדברים. כל הזמן רק מחפש חוויות חדשות."

"ספר לי על זה." נאנחתי. "אבל ככה זה. אני פשוט שייך לדור שגדל על הזיפזופים של הטלוויזיה ועל רצף בלתי נדלה של גירויים באינטרנט. אנחנו דור שצריך כל הזמן שירתקו אותו. ש.."

"חאלס!" קטע יצחק את הנאום שהתחלתי. "עלי לא תצליח לעבוד עם התירוצים שאתה מוכר לאמא שלך. אני גם מהדור שלך. והיה לי בדיוק אותו דבר כמוך. אתה יכול להאשים את כל העולם אבל רק כשתבין שהבעיה אצלך אולי תוכל להשתנות.

"אני רואה שאתה לא מבין. אני אתן לך דוגמא. אחותך."

"תיזהר." אמרתי.

"תירגע" צחק יצחק "היא אשתי. אני לא הולך להגיד עליה שום דבר רע.

אז אחותך, בפעם הראשונה שפגשתי בה, אתה חושב שראיתי את האישה הכי יפה בעולם הכי חכמה והכי מעניינת? לא. בפירוש לא. ואני יכול לחתום לך שבהתחלה היו לנו גם די הרבה שיחות משעממות או רגעים שהבטתי בה ואמרתי לעצמי מה זה השיער הזה?"

"הי." הפסקתי אותו.

"תירגע" אמר יצחק. "יש המשך. אבל אתה יודע למה לא זרקתי את אחותך והמשכתי לחפש אחרות?"

"למה?" שאלתי למרות שהניסוח של "לזרוק את אחותך" נראה לי חצוף קצת.

"כי אתה הצעת לי אותה. "

"מה?" קראתי בתמיהה. "בגלל שלא היה לך נעים ממני לא זרקת את אחותי?"

"אתה לא מבין." אמר יצחק. "זה לא קשור לנעים או לא. זה קשור אליך ולזה שאתה החבר הכי טוב שלי ושאני סומך עליך וידעתי שאם אתה מציע לי הצעה היא חייבת להיות טובה ומתאימה לי. ובאמצע הפגישה הראשונה, כשהיא אמרה לי שהיא אחותך כל כך התרגשתי. כי אתה לא תיתן את אחותך לכל אחד. רק למי שאתה חושב שראוי לה ויעשה אותה מאושרת.

מהרגע הזה לא חיפשתי גירויים ולא רציתי שתרתק אותי כל שנייה ולא הצצתי מידי פעם לשולחנות אחרים לראות אם יושבות שם בחורות יותר יפות. אפילו לא ראיתי את המלצרית שניגשה לשאול אם אנחנו רוצים קפה. עד היום אין לי מושג אם היא הייתה חתיכה."

השפלתי מבט.

"מהרגע ההוא" המשיך יצחק "הייתי ממוקד רק בשאלה האם האישה הזו מתאימה לי ואפשר לבנות ביחד איתה בית. ואתה יודע מה? פתאום היא גם התחילה לעניין אותי ולסקרן אותי וגם היופי שלה נראה לי פתאום אמיתי יותר ונכון יותר עבורי מכל החתיכות בחוץ."

"וכל זה רק בגללי?" שאלתי.

"כל זה כי הפסקתי לתור אחרי לבבי ועיניי והתחלתי להתכוונן. ולהבין שאם מישהו שאתה חשוב לו ומכיר אותך לפני ולפנים נותן לך מתנה שהוא בחר בדיוק עבורך, כל מה שאתה צריך לעשות זה לפתוח את עצמך ולהיות מוכן לקבל. ולא לחפש אחרות או חלילה להוציא את דיבתה.

וזו יכולה להיות אישה וזו יכולה להיות גם ארץ. מולדת אבות. ארץ אשר תרתי להם, זבת חלב ודבש, צבי היא לכל הארצות.

לא כל אדם אשר יוצא לרחוב

רואה את מה שלפניו

על פי הרוב אדם יוצא לרחוב

והוא טרוד בענייניו

מתחשק לגשת אליו קרוב

ולומר לו בצחוק רחב

איזה ליל, איזה ים

איזה צל, כמה חם

הסתכל, בן אדם

כן, הכל זהב, הכל זהב"

(הכל זהב / חיים חפר)