פרשתנו עוסקת באחד מהארועים הכואבים ביותר בהסתוריה של עם ישראל. חטא המרגלים עליו אמרו חז"ל "אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה לחינם הנני מביא לכם בכיה לדורות". אנו עד היום הזה סובלים מתוצאות חטא זה ואמנם לצערנו עדיין לא למדנו את הלקח וגם כיום יש בישראל הנכשלים בחטא המרגלים הן בארץ והן מחוצה לה.
חטא המרגלים לא היה חטא פשוט, לא היה זה סתם הוצאת דיבה, שהרי באמת העם היושב בארץ היה חזק מאד ובאמת הערים בצורות וכו', כל מה שאמרו המרגלים בגלוי, אמנם היה נכון. אולם חוץ מדברים אלו גם מבטאים המרגלים יסודות כפירה בתוך דבריהם בסתר.
כשאמרו המרגלים "לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו", מה בעצם רצו לומר?
צריך לזכור באיזו מציאות ארע חטא המרגלים; העם יושב במדבר על ערש הכניסה לארץ מן יורד מן השמים, מים עולים מן הארץ, ענני כבוד, כל המציאות כולה היא מציאות של נס ופלא, כל החיים במדבר הם של התרחשות נסית, יש לכולם זמן ללמוד ואינם צריכים להתעסק במציאות החמרית. על כן אומרים המרגלים "לא נוכל לעלות" הגענו פה במדבר לשיא היכולת הרוחנית שאליה ניתן להגיע, עצם ההגעה לארץ לא תעזור לנו להתעלות, אלא להיפך תשפיע עלינו לרעה שהרי נצטרך להתעסק גם בצדדים החמריים של העמדת האומה בארץ, לא נהיה שקועים כל הזמן בלימוד אלא נצטרך גם לעשות. "כי חזק הוא ממנו" - אפילו מהקב"ה שאין לו היכולת לשנות את המהלך שגם בארץ ישראל תהיה מציאות נסית כמו זו של המדבר (ונראה לי לעניות דעתי -שכנגד דברים אלו של המרגלים שעליהם נאמר "כי בדבר הזה אינכם מאמינים בד' אלקיכם", אנו אומרים בתפילת ערבית כל לילה "כי פדה ד' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" - שהרי ידוע שבחינת יעקב היא הבחינה הגלותית של ישראל, לכן בערב בחשכת הגלות, שלפני הארת אור הגאולה, אנו אומרים שהצילנו הקב"ה מיד מי שאמרנו שהינו חזק ממנו ית' וזיכנו והביאנו לארץ חמדה).
אולם זה שורש טעותם של המרגלים שהעיקר אינו הלימוד ואינו במציאות הנסית, שהרי גדול לימוד רק משום שמביא לידי מעשה. והמציאות הנסית שבארץ ישראל, גדולה לאין ערוך מהמציאות הנסית שבמדבר, שהרי נס שבתוך הטבע גדול יותר ומשפיע יותר מנס שהוא נגד לטבע, המשפיע רק לזמנו. אם נתבונן בהמשכה של פרשת המרגלים, המצוות הראשונות שמצטוים ישראל הן מצוות הקשורות בהבאת פרי האדמה לד' וכן שאר המצוות שנאמר בהן "כי תבואו אל הארץ", מדברות על העלאת החומר לקודש, כי אין חכמה בלהיות צדיק בתוך ביהמ"ד שהרי שם אין כל נסיון ואין שום אפשרות אחרת, אולם הנסיון האמיתי הוא האם כאשר אצא מהחממה הגדולה הזאת הנקראת הישיבה, אצליח להמשיך לשמור על דרכי, האם בהיותי בשוק אני אהיה אותו אחד כפי שהייתי בביהמ"ד.
אם כן נחדל ממאיסה בארץ חמדה ונקרא "שובו בנים שובבים" ונאמר כי תפקידנו הוא שילוב החול והקודש כדי להעלות את החול אל הקודש, ע"י איחוד תורה ועבודה.
כי חזק הוא ממנו
כיצד לומדים אנו מחטא המרגלים שאין הלימוד עיקר אלא המעשה?
