סגור

שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱ-לֹהֶיךָ | פרשת ראה

לדעת המלבי"ם, במצוות שלוש הרגלים הפכה התורה שמחה חקלאית, שהיה מקובל לעשות במועדים אלה, לשמחה לשם שמיים

הרב כרמיאל כהן
כג באב התשפ
,
13 באוגוסט, 2020 8:56
פרשת השבוע

פרשת השבועצילום: pixabay

(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: (יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (טו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם: (פרק טז)

כנראה בעקבות ההבדל בין "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ" לבין "שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱ-לֹהֶיךָ" ביאר המלבי"ם את פסוקים יג-טז באופן מיוחד; כך כתב:

"חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, רוצה לומר מה שצוה השם יתעלה לעשות הג' מועדים בימים האלה, מפני שהיה דרך כל העמים העוסקים בעבודת האדמה לעשות להם מועדים וימי שמחה בימים האלה, אם בפסח שהתחילו לקצור השעורים ובשבועות בקציר חטים ובסוכות באספם תבואת השדה, ורצה השם שהמועדות שהיו רגילים לעשות לצרכם יעשום לא לצרכם רק לשם ה', וישמחו בהם לא על תבואתם וקנינם רק בעבור כי יראו לפני ה'... " 

הרעיון המובע בפסוקים יג-טז, לדעת המלבי"ם, הוא קיומם של ימי שמחה אצל עובדי האדמה בזמנים שבהם חלים שלושת הרגלים. ימי השמחה הללו נובעים מסיבות חקלאיות: בפסח שמחים על תחילת קציר השעורים, בשבועות שמחים על קציר החיטים, ובסוכות שמחים על אסיף תבואת השדה. ימי שמחה אלו אין להם כל היבט דתי, אך הקב"ה רצה שימי שמחה אלו יהיו לשמו, והשמחה שבהם תהיה לא על רוב התבואה אלא על ראיית פני ה'. 

לכל הטורים של הרב כרמיאל כהן

לאחר קביעת הרעיון הכללי מבאר המלבי"ם כיצד רעיון זה מובע בפסוקים; כך הוא המשיך וכתב:

"וזה שאמר הלא ידעתי כי "חג הסכות תעשה לך שבעת ימים" בודאי תעשה חג זה לך לצרכך "באספך מגרנך ומיקבך", והדרך לעשות חג בעת האסיף, "ושמחת בחגך" רוצה לומר ובודאי תשמח במה שהוא חגך בזה תשמח "אתה ובנך", ואני מצוך "שבעת ימים תחג לה' א-להיך" ששבעת ימים אלה לא תחוג לצרכך רק לה' א-להיך ולא יהיה החג בביתך רק "במקום אשר יבחר ה', כי יברכך ה'" ובו תשים עיקר השמחה לא במעשה ידיך, "והיית אך שמח" במה ש"שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וכו'"".

בפסוקים יג-יד מתוארים חגי השמחה החקלאיים, חג הסוכות הוא "לך", וזמנו הוא "באספך מגרנך ומיקבך". "ושמחת בחגך" אינו ציווי לשמוח אלא תיאור של השמחה בחג שלך.

בפסוק טו מתחיל הציווי. את שבעת הימים שהם "לך", לצרכך, אתה מצווה לחוג "לה' א-להיך". העובדה שהחג הוא לה' בא לידי ביטוי גם במקום השמחה ובגורם לשמחה. המקום המתאים לחוג את החג לה' הוא "במקום אשר יבחר ה'", ועיקר השמחה צריך להיות לא בגלל מעשה ידיך, אסיף הגורן והיקב, אלא בגלל ש"יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר".

נמצא, לדעת המלבי"ם, שהתורה לא יצרה חגי שמחה יש מאין אלא הפכה חגי שמחה חקלאיים לחגי שמחה לשם ה'.

14.08.2020

1. לרישא יש מהות חשובה משלה ואיננה רק ביטוי לחיקוי (משה אהרון )

בס"ד.
אין לרוקן את משמעות הרישא כאמירה של חיקוי . [של חגי הגויים]היא מהותית לעצמה והיא הבסיס להמשך.
והעובדה היא כי אין רק שמחת החקלאי כאן [כמו אצל הגויים] אלא יש גם תוספת של ציווי התורה לשמח עמנו גם את החלשים . שאזי משתכללת השמחה המשותפת גם לחג ה'

מתי אם כן, אנו משכילים לעשות חג לה' .
כשאנו אוספים היבול ומזמינים לסוכה יתום ואלמנה וגר לאכול עמנו לצרף גם את שמחתם .
והנה כאמור אזי החג משתכלל ל"חג ה'" .
בכך שכל בניו של הקב"ה שמחים.

דווח על תגובה לא ראויה
14.08.2020

2. סודה של הרגל השלישית (משה אהרון )

כי זה כל האדם - בלוג אישי
מתי האלוהים חוגג - או סודם של שלושת הרגלים
14/08/2020 08:40:02
בס"ד..

שלושת הרגלים - החגים : פסח ,שבועות וסוכות.

הם מסד אושייתי בתורה.

שהרי הם נקודות זמן בשנה

שבהן קורא האלוהים לאדם להתוועדות

לתוועדות של האדם עם האלוהים.

ועד כדי : "ראיית פני אלוהים".

יש לאלוהים שני פנים.

פנים שממיים שהם בחזקת טאבו

שעליהם נאמר "ופניי לא ייראו".

ויש פנים אלוקיים ארציים .

שאותם רשאי ויכול האדם לראות ולחוש

בזה שהוא מתנתק מהכל, משגרת יומו ונודד ממקומו

למקום המפגש הקבוע המקום הנבחר - ירושליים.

אם כן "רגל" הוא ביטוי להליכה מהותית ערכית.

הליכה למפגש עם האלוהים - לא פחות .

הקרינה של המפגש הזה טובה ומועילה לשליש של שנה

או בחלוקה אחרת בהתאם למועדים.ולמרווחים ביניהם

הנה אם כן החידוש הגדול.

בא הקב"ה ואמר מי מבקש לפגוש בי ולראות את פניי הארציים.

צריך למעשה לשלוש רגליים.[כביכול רגל נוספת על השתיים שיש לו]

וכידוע אין אדם שיש לו שלוש רגליים.

הרגל השלישית היוצאת מגדר האדם.

היא רגלם של כל אותם החלשים : היתום. האלמנה והגר .

החיבור לאלוהים הוא עניין החורג מהטבע.

העולם נברא בהעלם מוחלט

אל האלוהים צריך לבוא ברגל נוספת

אותה שגם אינה שלך - כאמור של אחרים.

הנה אם כן ,הביטוי העז ביותר של "הרגל השלישית" כאמור.

הינו בחג הסוכות . - חג האסיף .

עת האדם אוסף יבולו ואזיי צפוי היה שייתכנס לביתו מבצרו

ויחגוג את הצלחתו הוא ומשפחתו .

יחגוג את מימוש היבול .

ואזיי הורתה התורה לצאת מהבית.

לבנות סוכה הפרוצה לכל רוח. - כסימבול

ולהנות מהאסיף - היבול ביחד עם האחרים כאמור.

אומנם גם ברגלים הנותרים פסח ושבועות

נאמר : "ולא יראו פניי ריקם"

אך כאמור הרגל השלישית כאמור היא יותר הרגל של חג האסיף.

שהמדרגש כאמור הוא כזה :

בפסח האדם מקבל את החירות בעולם

בשבועות הוא ממש את המנדט הערכי של :

לעובדה ולשומרה של לזרוע ולקצור.

ורק בחג הסוכות מתכנס היבול פנימה - והוא חג האסיף.

ובחג האסיף מתממשת התודעה הערכית העליונה ומתגשמת תכלית הבריאה .

שיבול הארץ אינו רק של מי שעמל בו - אלא גם לאחרים יש בו חלק.

בכל הצלחת האדם ,יש גם פקדון עבור אחרים כאמור - חלושי החברה.

הנה אם כן, חירותו של האדם איננה שווה ולא כלום אם אין בה המשמעות הכפולה :

של עמל ויצירה - שותפות וחלוקה באסיף - ביבול.

זו הסיבה שהרגל השלישית לכאורה הלא כל כך טבעית.

שהאדם צריך להתעלות ולהתגבר על האנוכיות העצמית .

רק חג זה מסמל במלא את מימושה הערכי של הבריאה.

ולכן הוא שבעה ימים ורק הוא מכונה "חג ה'" או חג לה'.

שמתיי חוגג האלוהים. רק כשמעגל הבריאה נסגר בשלימות .

כשבניו מוציאים את המיטב מהארץ וחולקים את היבול

גם עם מי שלא שפר עליהם גורלם

רק כשהאדם שמח לא רק עם עצמו ומשפחתו .

אלא מצרף לשמחה גם אחרים.

רק אז החג הופךחגו גם חג לאלוהים .

וגם הוא האלוהים לא מאחר להצטרף

בדרכו לשמחה. שהרי תכליתה של הבריאה

מתממשת .

משה אהרון

דווח על תגובה לא ראויה
17.08.2020

3. חלילה תורת ישראל אינה בבחינת - : "מים עומדים" (משה אהרון )



בס"ד.

מתוך הבלוג האישי : כי זה כל האדם 2 [תפוז]

תורת ישראל

=============

את תורת ישראל נוהגים להמשיל למים או לעץ

ואף ל"פנינים" שגם לפנינים יש ריבוי פנים .

בשלוש אלה : המים, העץ והפנינים

יש את היסוד של : הצמיחה, התנועה וההתפתחות

ויש גם את היסוד הנוסף של "האין סופיות".

תורת ישראל כמו האמת האלוקית בכלל מסריה אין סופיים.

לא ניתן בנקודת זמן אחת למצות בה את כל רבדיה.

תמיד יוותרו בה רבדים ניסתרים שעדיין לא זכינו לחשיפתם.

וכך רק גלגל הזמן המתגלגל מזכה אותנו בעוד אור ועוד אור

הנערם לבסוף לכעין "מסה קריטית" - של ימות המשיח עת.

יתקיים בנו : "ומלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים.

ודוק לא בכדי לשון :"ומלאה" .

להצביע על הדינאמיקה המתמשכת של המילוי

משל אתה יוצק למלא קיטון של מים טיפה המצטרפת לטיפה

עד כדי מלואו.

שמים גם שואפים תמיד לתנועה ולמלא כל חלל ריק.

כך יש לפרש את תורת ישראל .

ההולכת ומתמלאת אט אט באור.שנערם עוד ועוד

טיפה ועוד טיפה עד מלוא הים כסמל לאין סופיות

בבחינת ומלאה הארץ דיעה את ה'.

כל יום שעובר ואנו חדלים מלצקת עוד טיפה של חדשנות.

הוא בפירוש יום של ביזבוז ופיספוס בדרך הארוכה לאור הגדול של ימות המשיח

כך גם העץ הוא שואף למעלה להטמיע בו את האור.

והוא גם שואף למטה להיאחז בה עמוק בארץ.

בתווך הגזע המחבר. משל מבקש הוא לחבר ארץ ושמים

לקיים חיים מלאים של קודש וחול. .

שתורת ישראל היא עץ חיים למחזיקים בה.

ולבסוף התורה היא גם בבחינת יהלום פנינים של רבות הפנים.

יהלום הזקוק לליטוש אין סופי .

להיות אורו בוקע וזורח בכל כיוון

ובכל זוית אפשרית .

הנה כי כן ,אי אפשר לה לתורה להיותה :

כמים עומדים .

כעץ שתול שאינו ירוק וצומח תמיד .

ואי אפשר לה להיות כפנינים,

בלי ריבוי הפנים המאירים .

שרק כך נערם עוד ועוד אור

עד לפרוץ האור הגדול בחיינו .

בבחינת ה' אחד ושמו אחד

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

אבי ויצמן ז"ל צילום: באדיבות המשפחה

אבי נפטר מקורונה: "אהוב על ילדי השומרון"

קרא עוד