(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: (יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (טו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם: (פרק טז)
כנראה בעקבות ההבדל בין "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ" לבין "שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱ-לֹהֶיךָ" ביאר המלבי"ם את פסוקים יג-טז באופן מיוחד; כך כתב:
"חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, רוצה לומר מה שצוה השם יתעלה לעשות הג' מועדים בימים האלה, מפני שהיה דרך כל העמים העוסקים בעבודת האדמה לעשות להם מועדים וימי שמחה בימים האלה, אם בפסח שהתחילו לקצור השעורים ובשבועות בקציר חטים ובסוכות באספם תבואת השדה, ורצה השם שהמועדות שהיו רגילים לעשות לצרכם יעשום לא לצרכם רק לשם ה', וישמחו בהם לא על תבואתם וקנינם רק בעבור כי יראו לפני ה'... "
הרעיון המובע בפסוקים יג-טז, לדעת המלבי"ם, הוא קיומם של ימי שמחה אצל עובדי האדמה בזמנים שבהם חלים שלושת הרגלים. ימי השמחה הללו נובעים מסיבות חקלאיות: בפסח שמחים על תחילת קציר השעורים, בשבועות שמחים על קציר החיטים, ובסוכות שמחים על אסיף תבואת השדה. ימי שמחה אלו אין להם כל היבט דתי, אך הקב"ה רצה שימי שמחה אלו יהיו לשמו, והשמחה שבהם תהיה לא על רוב התבואה אלא על ראיית פני ה'.
לאחר קביעת הרעיון הכללי מבאר המלבי"ם כיצד רעיון זה מובע בפסוקים; כך הוא המשיך וכתב:
"וזה שאמר הלא ידעתי כי "חג הסכות תעשה לך שבעת ימים" בודאי תעשה חג זה לך לצרכך "באספך מגרנך ומיקבך", והדרך לעשות חג בעת האסיף, "ושמחת בחגך" רוצה לומר ובודאי תשמח במה שהוא חגך בזה תשמח "אתה ובנך", ואני מצוך "שבעת ימים תחג לה' א-להיך" ששבעת ימים אלה לא תחוג לצרכך רק לה' א-להיך ולא יהיה החג בביתך רק "במקום אשר יבחר ה', כי יברכך ה'" ובו תשים עיקר השמחה לא במעשה ידיך, "והיית אך שמח" במה ש"שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וכו'"".
בפסוקים יג-יד מתוארים חגי השמחה החקלאיים, חג הסוכות הוא "לך", וזמנו הוא "באספך מגרנך ומיקבך". "ושמחת בחגך" אינו ציווי לשמוח אלא תיאור של השמחה בחג שלך.
בפסוק טו מתחיל הציווי. את שבעת הימים שהם "לך", לצרכך, אתה מצווה לחוג "לה' א-להיך". העובדה שהחג הוא לה' בא לידי ביטוי גם במקום השמחה ובגורם לשמחה. המקום המתאים לחוג את החג לה' הוא "במקום אשר יבחר ה'", ועיקר השמחה צריך להיות לא בגלל מעשה ידיך, אסיף הגורן והיקב, אלא בגלל ש"יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר".
נמצא, לדעת המלבי"ם, שהתורה לא יצרה חגי שמחה יש מאין אלא הפכה חגי שמחה חקלאיים לחגי שמחה לשם ה'.