הפסוק הראשון בפרשת קדושים פותח בהוראה 'קדושים תהיו'. כיצד אפשר להיות קדוש?
דרך אחת היא למות על קידוש ה', אך אל תבהלו - אני לא מציע לאף אחד למסור את עצמו על קידוש ה'. אבל, חשוב לדעת כי ביהדות, ובעיקר בקרב יהודי אירופה, הכינוי קדוש מתייחס בדרך כלל למי שמת על קידוש ה' ולא ל"סתם" אדם צדיק במיוחד.
יש כמובן גם משמעויות נוספות לקדושה, ודרכים נוספות להשגתה. לרמב"ן, בפירושו לפסוק הנ"ל, יש נקודת מבט מיוחדת על ההוראה 'קדושים תהיו', וביטוי מפורסם הלקוח מפירושו הוא נבל ברשות התורה. מהו נבל ברשות התורה? מן הרמב"ן עולה כי נבל ברשות הוא אדם המקפיד על תרי"ג מצוות בצורה 'יבשה', אך הוא איננו מקיים את רוח ההלכה, ולכן הוא לא מקיים 'באמת' את המצוות. דוגמא טובה לדבר היא בתחום של צניעות: בחורה יכולה להקפיד על כללי ההלכה בנוגע ללבוש, אך כיון שהיא קונה את בגדיה רק בחנויות מעצבים יוקרתיות, קשה לומר כי היא צנועה.
קדוש הוא לא בהכרח מי שפורש מן החיים וחי לו במנזר בהרי טיבט, או בגרסה היהודית אדם היושב כל היום ועוסק בתורה, ישן על הרצפה, ומתקיים רק ממים ולחם. קדוש הוא מי שיודע לקיים את כל תרי"ג מצוות לא רק באופן טכני, כקבוצת הוראות הפעלה ליהודי ירא שמים, אלא כדרך חיים. במילים אחרות, הוא שומר לא רק את הלכה אלא גם את הרוח שלה.
כדי להיקרא קדושים לא מספיק להיות דוסים עם שרולים ארוכים, ציציות בחוץ וכיפה גדולה. צריך גם להפנים את המשמעות של המצוות שאנו מקימים, ולהפכם לדרך חיים. אחת מן השאלות המטרידות הרבה מחנכים היא איך הבחור/הבחורה שהיו כה צדיקים 'התקלקלו' לאחר שעזבו את הישיבה/ מדרשה/אולפנה. התשובה יכולה להיות אולי שהם תמיד היו 'דוסים' אבל לא קדושים. לא תמיד המראה החיצוני משקף את המהלכים הפנימיים. לפעמים אפשר להיות נבל ברשות התורה - דוס מבחוץ אבל נבל מבפנים.