הנהגת משה ואהרון/ לפרשת פנחס

הקדמה

אחד מהנושאים העומד ברקע ספר במדבר כולו הוא אי כניסתם של משה ואהרון לארץ ישראל. התורה אמנם כותבת מה הייתה הסיבה לגזירה זו, אולם הדברים קשים להבנה ובלתי נתפסים. מה משה ואהרון עשו שלא כראוי בפרשת מי מריבה? מה היה כל כך נורא בהתנהגותם?

רבים מן הראשונים להסביר זאת בצורה כזו או אחרת, חלקם קרובים יותר אל הפשט וחלקם קצת פחות. נקודה זו הגיעה לשיאה בדברי אחד מהפרשנים אשר מנה מעל ארבעה עשר חטאים שונים שיוחסו למשה ואהרון, וטען כי יש בכך הוצאת שם רע חמורה על שני צדיקים אלו.

בשיעור זה, ננסה להעלות כיוון קצת שונה. נקווה כי הוא איננו מוסיף על ה"חטאים" של משה, ואולי אף שופך קצת אור על כל הפרשה.

התגובות השונות של משה ואהרון

אנו נרצה לטעון כי משה ואהרון לא חטאו במובן הרגיל של המילה, אלא הם פשוט לא התאימו להמשיך ולהנהיג את העם.

במהלך ספר שמות מתוארת שנתם הראשונה של בני ישראל במדבר, ובמהלכה אנו נתקלים במספר מקרים בהם בני ישראל באים בתלונות שונות ומשונות אל משה. תגובתו של משה במקרים אלו הייתה תקיפה ביותר: הוא איננו מוותר לעם ונלחם עמם ביד קשה. כך, למשל, בפרשת בשלח, כאשר בני ישראל על המחסור במים:

"...וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה. ויאמר להם משה: מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'!'".

משה עומד בתקיפות מול העם ומשיב להם תשובה. אמנם לאחר מכן הוא פונה אל הקב"ה, אולם בשלב ראשון הוא משיב לעם ביד קשה.

תגובה שונה אנו מוצאים ביחסו של משה אל בני ישראל בפרשות שבספר במדבר. תגובתם של משה ואהרון לאחר תלונות בני ישראל במי מריבה הייתה "ויבא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אוהל מועד, ויפלו על פניהם". משה ואהרון אינם יודעים מה לעשות - הם חסרי אונים מול דברי העם, ולאור זאת הם פונים מייד אל הקב"ה לעזרה. בצורה קיצונית היטיב לבאר זאת האבן-עזרא אשר פירש את הפסוק לעיל באומרו "ויבא משה ואהרון מפני הקהל - כדמות בורחים". קשה לחשוב על מצב כזה, אולם האבן עזרא טוען שמשה ואהרון פשוט מצאו מקלט באוהל מועד מפני בנ"י, כאילו שמישהו רודף אחריהם.

כך גם בפרשת המרגלים. לאחר שהמרגלים מוציאים לשון הרע על ארץ-ישראל, משה ואהרון שותקים. איננו מוצאים בפסוקים שום תגובה שלהם מלבד "ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל עדת בני ישראל". נראה כי משה ואהרון פשוט לא יודעים מה לעשות.

הנתק בין ההנהגה לבין העם

לאור זאת נראה כי ניתן להבין קצת יותר את הסיבה שבגללה גזר הקב"ה על משה ואהרון שלא להיכנס לארץ ישראל. לאחר ארבעים שנה של נדודים במדבר בהם מת כל דור יוצאי מצרים - הגיע דור חדש וצעיר, שמשה ואהרון לא מצליחים לתקשר איתו. הדור הקודם, למרות כל הקשיים, עבר יחד עם משה את יציאת מצרים, והם דיברו בשפה משותפת. עם הדור החדש, לעומת זאת, משה ואהרון פשוט לא הצליחו לתקשר.

מה הייתה הסיבה לנתק זה? מה היה כל כך שונה בדור זה? על כך יכולות להיות תשובות שונות. כיוון אפשרי אחד (על דרך הדרש) מביא לנו ה'שפת אמת' בפרשתנו. הוא מסביר כי שני הדורות מסמלים שתי בחינות שונות של התורה. דור יוצאי מצרים מסמל את התורה שבכתב, ואילו דור באי הארץ מסמל את התורה שבעל פה. משה רבנו אמנם הוריד מסיני גם את התורה שבעל-פה, אולם עיקר עבודתו הייתה במסירת התורה שבכתב (אין כאן המקום לפרט, אולם מי שמכיר את הסיפור על משה רבנו שהגיע לבית המדרש של ר' עקיבא ולא הבין מה שדובר שם, יכול לקשר סיפור זה גם לענייננו).

לאור הסברים אלו, נראה כי עונשם של משה ואהרון קצת יותר מובן, והפרשיה התמוהה מתבהרת במקצת.

שבת שלום,