אברהם והגר? רבות דובר על הזוג המופלא והאלוקי, אברהם ושרה -- על מידותיהם ומעשיהם שהם סימן לנו, זה שלושת אלפים שש מאות שנה. כבר בתחילת פרשת לך-לך רומזת התורה על השותפות הנפלאה ביניהם כאשר היא מתארת את עלייתם ארצה עם לוט וכל רכושם ועם "הנפש אשר עשו בחרן". ורש"י מסביר את אותו פסוק בכך שאברהם גייר את האנשים ושרה - שותפתו המלאה - את הנשים. אז מה הקשר בין אברהם להגר?
אברהם אבינו עלה ארצה ע"פ ציווי ה' בגיל 75. מאז, הבטיח לו ה' בפשטות "לזרעך אתן את הארץ הזאת". מהי הכוונה הפשוטה והישירה של "לזרעך"? לבנך אשר אתה תוליד -- לא אם תיקח אשה אחרת -- אלא עם אשתך --- עם שרה. אחרי עשר שנים נוספות, למרות הבטחתו של ה', "ותאמר שרי אל אברם הנה-נא עצרני ה' מלדת בא-נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה". שרה רצתה להיטיב עם אברהם שיהיה לו בן. ואברהם רצה להיטיב עם שרה שיהיה לה בן, בזה שהיא תחנך אותו. אבל השותף השלישי ליוזמה לא הביע את דעתו, וגם לא נשאל.
לכן, נשאלת השאלה, האם חטא אברהם אבינו בחוסר אמונה בהבטחתו של ה' לתת לו בן כאשר לקח את הגר? להלן הנתונים: לפני הולדתו של ישמעאל הופיע ה' לפני אברהם אבינו ארבע פעמים, מהיותו בן 75 ועד להיותו בן 86. אבל מאז שפקד את הגר, שלוש עשרה שנים תמימים, לא דיבר ה' עוד עם אברהם מילה אחת. בהשוואה לתקופה הקודמת זה הסתר פנים ארוך וכואב. פתאום בהיותו בן תשעים ותשע, שוב מתגלה ה' לאברהם. ומה המשפט הראשון של הקדוש ברוך הוא לאברהם אחרי שלוש עשרה שנה של ניתוק? "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים". במילים אחרות: אני אל -- שיהיה די לך מה שהבטחתיך. היה תמים, שלם, עם הבטחותי! ומה קורה מיד אחר כך? "ויפול אברם על פניו". זה המעמד היחיד בכל ההתגלויות של ה' לאברהם אבינו שהוא נפל על פניו. מדוע? לדעתי, מכיוון שהוא הרגיש את כעסו של ה' ואת רומזו: "אני אל שדי, התהלך לפני, והיה תמים". אברהם ידע שבנושא לקיחתו את הגר הוא לא היה תמים. בנפילתו על פניו אברהם הודה בחטאו,ומיד ה' סלח לו ולאשתו. כיצד? בהפיכתם לאנשים אחרים -- עם שמות אחרים. אברם יקרא מאותו יום אברהם ושרי תקרא שרה.
בברית בין הבתרים, "הזכיר" אברם לה' "אנכי הולך ערירי". הוא לא אמר "אשתי ואני ערירים". מדוע "אנכי"? המילה "אנכי" מופיעה שוב בפרשת יתרו, ופותחת את עשרת הדברות "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". שם על המלה "אנכי" מסביר הספורנו שמשמעותה "לבדי". גם פה אברהם חשף ניצוץ של אנוכיות כאשר הזכיר רק את היותו ערירי, היותו בלבד, ולא התפלל גם על שרה אשתו. כאשר הגר זלזלה בשרה מיד אחרי שהיא הרתה עם ישמעאל, שרה כעסה על אברהם שלא הגן על כבודה, וע"פ רש"י גם כעסה עליו שבאותו מעמד בברית בין הבתרים היה עליו "להתפלל על שנינו, ואני הייתי נפקדת עמך."
ייתכן שאברהם לא התפלל על אשתו כי הוא התייאש. הראיה הבאה לחוסר האמונה של אברהם שמאשתו שרה יהיה לו בן, באה בהמשך התגלות ה' בברית המילה. ה' שינה את שמה של שרי לשרה ומיד מבשר לו "וגם נתתי ממנה לך בן." שוב נופל אברהם על פניו. לדעתי, כווידוי נוסף, הפעם על חטאה של שרה. אבל אברהם עדיין מתקשה לעכל את הבשורה: "ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת-תשעים שנה תלד?" מבנה המשפט הינו כשאלה לסמן ספק. ועוד, אברהם מסתפק בבנו ישמעאל ואומר: "לו ישמעאל יחיה לפניך". במילים אחרות הלוואי שישמעאל יחיה. אבל ה' מוחה ומכריז: "אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמותי את בריתי איתו לברית עולם לזרעו אחריו." ומדוע אומר ה': "שרה אשתך ילדת?" האם אברהם לא ידע ששרה אשתו? זהו עוד רמז מה' לאברהם: היה עליך להאמין בי, לבטוח בי כאשר הבטחתי לך שלזרעך אתן את הארץ הזאת, לזרעך משרה אשתך, ולא מהגר שפחתה.
ועניין נוסף. אחרי שה' בישר לאברהם על לידתו של בנו יצחק, אברהם קם באותו יום ומל כל זכר בביתו. הוא גם הודיע לאשתו על שמה החדש. רק דבר אחד לא עשה אברהם באותו יום. הוא לא בישר לשרה שה' הבטיח לה שעוד שנה יהיה לה בן! עובדה, שאחרי שלושה ימים נאלץ ה' לשלוח שלושה מלאכים, ולא שניים, אחד במיוחד כדי לבשר שוב לאברהם, והפעם בצורה שגם שרה תשמע בפני המלאך, שהיא תהיה אם! מדוע לא בישר אברהם לאשתו על אותו נס? ייתכן שה' רצה לבשר בעצמו לשרה על החסד שיעשה עמה, כי היא הייתה ברמתו הרוממה של אברהם, ואפילו מעליו ("כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה"), אבל האם זה פותר את אברהם מלשמח את אשתו היקרה, שחיכתה עד כה שמונים ותשע שנים לבן?
הרמב"ן (שביקר את אברהם על ירידתו מצריימה בעת הרעב בארץ) אמר: מעשה אבות סימן לבנים. מהו הלקח לנו, בניו של אברהם מפרשת הגר? שמעשה, אפילו אם מקורו בכוונות טובות כלפי הזולת, מעשה קטן כביכול, יכול להוביל לתוצאה גדולה, אדירה, לטוב ולרע, אחרי שנים רבות. במקרה הנדון, המעשה שיקף ייאוש וחוסר אמונה בהבטחתו של ה' ונגמר בלידתו של פרא אדם שצאצאיו מאיימים היום על בני ישראל ועל העולם כולו -- שלושת אלפים שבע מאות שלושים שנה אחרי לידתו של ישמעאל. זוהי דוגמא יהודית "לאפקט הפרפר" היוצר תזוזה מזערית של אוויר, שבסופו של תהליך גורמת לטייפון -- ע"פ תיאוריית הקאוס. מעשה אבות סימן לבנים. מסתבר שמעשה אבות גם מסוגל לסמן את הבנים. אין מעשה ללא תוצאות, ורבים מן המעשים הינם בלתי הפיכים. לכן עלינו לשקול טוב טוב את טיב התוצאות של כל מעשה ומעשה לפני ביצועו, כי סוף מעשה במחשבה תחילה.