עשרת הדברות שניתנו לבני ישראל במעמד הר סיני מוזכרים בפרשת יתרו ולאחר מכן בספר דברים, פרשת ואתחנן. קיימים הבדלים שונים בין נוסח הדברות בשני המקומות. אחד מההבדלים נוגע לנוסח הדיבר החמישי בדבר כיבוד אב ואם. בספר שמות מתוארת המצווה (כ, י"א): "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" ואילו בספר דברים מתוארת המצווה (ה, ט"ו): "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".
בדיבר שבפרשת ואתחנן מנומק הציווי במילים "למען ייטב לך", ברם הבטחת הטוב נעדרת מהדיבר שבפרשת שמות. מה פשר הבדל זה?
סוגיה זו עלתה על ידי רבי חנינא בן עגיל במדרש (בבא קמא נ"ד:): "שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב?"
תשובה לשאלה מקבל רבי חנינא מרבי תנחום בר חנילאי: "כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא: הואיל וסופן להשתבר. וכי סופן להשתבר מאי הוי אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל". לפי הסבר זה, נוסח עשרת הדברות שבספר דברים הוא אכן הנוסח שהופיע על גבי הלוחות השניים שנכתבו על ידי משה. הסיבה לכך שהמילה "טוב" נעדרת מלוחות ראשונים נעוצה בכך שלוחות אלה נשברו בסופו של דבר. לו היתה הבטחת ה"טוב" מופיעה בלוחות הראשונים, הרי שעם שיבורם היתה פוסקת טובה מישראל (ור בפירוש הפני יהושע שם).
מה משמעות אמירה זו? מדוע לוחות שניים כרוכים בהבטחת "טוב" אשר איננה נאמרת בלוחות ראשונים?
הסבר נפלא למדרש סתום זה מוצע על ידי המהר"ל (תפארת ישראל מ"ג). כידוע, לוחות ראשונים מכתב אלקים הם, וניתנו ישירות מפי הגבורה ("מעשה אלקים" בלשון המהר"ל). לעומת זאת לוחות שניים נכתבו על ידי משה מפי הגבורה ("מעשה משה" בלשון המהר"ל).
לוחות ראשונים מבטאים את השפע השמיימי בו חונן אותנו ה. משכך נתינת הלוחות הראשונים היתה בהכרח בלתי שלמה. בני האנוש מוגבלים בתפיסתם, ואינם יכולים להכיל ואף להעריך את גודל המתנה (ואולי מטעם זה אף נדונו לוחות אלה מראש לשיבור): "כי הדבר אשר אינו ראוי לעולם במה שהוא עולם גשמי ולפיכך אי אפשר שיהיה בעולם דבר שהוא אלהיי לגמרי בשלימות מבלי שיצורף אליו החסרון, וכאשר היה דבר השם יתברך אל ישראל פנים אל פנים היה הדבור הזה לאדם בצד שיש לאדם מעלה אלהית נבדלת, ומדרגה זאת אינה לאדם בשלימות רק בחסרון כי האדם אינו נבדל לגמרי רק הוא אנושי".
לפיכך המילה "טוב" נעדרת בלוחות הראשונים, אשר נתינתם כרוכה בחסרון מעצם החיץ האנושי בינינו לבין קונינו: "ולפיכך לא כתיב בדברות הראשונות למען ייטב לך, כי הדבר שהוא בשלימות מבלי שום חסרון הוא טוב והדבר שמצורף אליו חסרון לא שייך אצלו טוב כי הטוב הוא בלא חסרון."
לעומת זאת, לוחות שניים "מעשה משה" הם. במובנים רבים לוחות שניים אלה "שלמים" יותר מלוחות ראשונים. הם אמנם פחות פלאיים, פחות ניסיים, ברם יתכן כי זוהי מעלתם. לוחות שניים מבטאים יעד בר השגה ויישום: " ובדברות השניות אשר באר משה לישראל ואין דבר זה במדרגה כמו הדברות הראשונות ששמעו מפי השם יתברך, כי ראוי מדרגה זאת לאדם מצד שהוא אדם ומצד הזה אין חסרון והדבר שאין בו חסרון הוא הטוב ".
גדולת הלוחות הראשונים הביאה לריסוקם המיידי, האנושות לא היתה מסוגלת להכיל את עצמתם, הכלים נשברו באחת. לעומת זאת, הלוחות השגרתיים, האנושיים, המבטאים את הציווי האלקי השזור בהוויית חיינו - הם שליוו את בני ישראל לדורות - עליהם ראוי כי ייאמר "טוב".
נדמה כי בדברי המהר"ל שזורה נימת תוכחה. אנו מתרפקים על הנס העל אנושי, מייחלים להתערבות שמיימית בחיינו, אך הטוב האמתית מצוי בעבודת ה היום יומית והשגרתית, ביכלתם של בני אנוש למצוא קדושה בעולם, באמונה בכוחה של האנושות להתעלות מעל עצמה, לשאוף כלפי שמייא, להוביל בידיה לשינוי, לתיקון - "למען ייטב לך".