"בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר". שמות (י"ט, א -ב)
ומקשה הרמב"ן מדוע כתוב "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" ולא כפי שמנוסח בשאר המקומות: ויסעו ... ויחנו... ? ומסביר הרמב"ן:
והיה ראוי גם כן, שיאמר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני, אבל כתב ויבאו מדבר סיני, לומר כי מיד שבאו אל מדבר סיני חנו במדבר בראותם ההר מנגד, ולא המתינו עד שיכנסו בו אל מקום טוב לחנות שם, אבל חנו במדבר או בחורב שהוא מקום חורב שממה לפני ההר.
כדי להבין את אשר התרחש שם נדמיין לעצמנו, שאנו נוסעים לפארק שעשועים אטרקטיבי עם הילדים רגע לפני מציאת חנייה לרכב נפתחות הדלתות ויוצאים הילדים החוצה במהירות לעבר המתקנים ולהבדיל, העם כה התרגש לכבוד קבלת התורה וברגע שהבחינו בהר העומד מולם תפסו חניה במקום ולא המתינו לחנייה מסודרת. עוד בהיותם במצרים משה ביקש מפרעה שלשה ימים של חופשה רוחנית, שבמהלכה יוכלו להגיע למדבר ולזבוח לפני ה ומאז התגברו הכיסופים. חוסר הסבלנות משתקף בכתובים בכך שנאמר - "ויבואו מדבר סיני" במקום "ויחנו במדבר סיני". ישנה הגעה אבל לא חניה, ישנה צפיה דרוכה ולא חניה שלוה.
הצפייה למתן תורה גרמה לדבר נוסף. כאשר הם עומדים לפני ההר נאמר:
"ויחן שם ישראל" מסביר רש"י, כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת.
אחדות מעין זו התרחשה בעת, שרדף פרעה אחר בני ישראל (שמות יד,י):
וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה.
ומסביר רש"י באותו סגנון: בלב אחד כאיש אחד. אבל הבדל גדול קיים בין שני הארועים. בנס קריעת ים סוף הייתה סכנה קיומית לעם וניתן לצפות, שכולם יפחדו כאיש אחד בלב אחד. העמידה מול הר סיני לא בהכרח מבטיחה אחדות ובכל זאת, בהגיעם להר סיני למקום קבלת התורה השתנתה האוירה. הפלגנות ההרסנית הצטמצמה ובמקומה באה אחדות. היעוד המשותף בקבלת התורה איפשר את התנאים להסכמה לאומית רחבה.
הגמרא במסכת שבת פח ע"א מסבירה שאף שקבלו את התורה במעמד הר סיני חזרו וקבלו את התורה בימי אחשוורוש. קיימו וקבלו - קיימו את מה שקבלו כבר. מסביר הגר"ח שמואלביץ שאעפ"י שבמעמד הר סיני היו מאוחדים עדיין לא הגיעו לשיא האחדות כפי שהיתה בתקופת אחשורוש משום, שהיו בסכנה גדולה של השמדה ולכן היו מגובשים ומאוחדים. אחדות שמקורה בצרה יוצרת אחוות אחים וכוחה גדול יותר.
ובכל זאת היו זקוקים לאחדות מסוימת במעמד הר סיני. תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב פסוק זה קובע שהתורה היא ירושה לקהילה שלמה, שכולה מקבלת עול תורה ומצוות. ומסביר המשך חכמה (שמות יט,ח) שקיום התורה מותנה בקבלת האומה כולה משום שיש מצוות המיועדות לכוהנים ויש ללווים, למלך או לסנהדרין ולולא הסכמת העם כולו לא היינו יכולים לקבל את התורה בשלמותה. לכן הקב"ה המתין להסכמת האומה כולה - כאיש בלב אחד וכלשון הפסוק: ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה נעשה. התנאים הבשילו לכך שהייתה הסכמה משותפת לקבלת התורה כולה.
בליל הסדר אנו אומרים: אלו קרבנו להר סיני ולא נתן לנו את התורה - דיינו. וכי מה התועלת בעמידה ליד הר סיני ללא קבלת התורה? אלא שמתוך הפסוקים ניתן להבין שהקרבה להר סיני איפשרה לעם להבחין בין עיקר לטפל, לעזוב את תנאי החניה ולעמוד מול ההר ללא קנאה ללא מחלוקת ללא תאוות חומרניות.
לצערנו בשעת משבר ומלחמה אנו יכולים לראות אחדות בתוכנו אולם יש לצפות לאחדות משמעותית, שמתרקמת מתוך מניעים אידאולוגים ולא מתוך רגעי משבר. ויתכן שאם נפנים שהסכנות לא תמו והאתגרים הם גדולים מנשוא נוכל להגיע למכנה משותף רחב יותר, שיוכל לבסס את אחיזתנו בארץ ישראל.