פרשת וישלח הסתיימה ב"אלה אלופי עשיו". פגשנו את רשימת אלופיו ושריו. הנה מתחיל החושך של עמי עשיו להתגלות בעולם והלב מתמלא פחד. "כי אלופי עשו הם כולם בחינת שקר שמשם כל מלכותם והתנשאותם". הנה מתגלה ופורצת לעולם מלכות השקר, התדמיתיות, היוהרה והתאוותנות של המערב.
וזה שפירש רש"י על פסוק "וישב יעקב" והוא מהמדרש: "הפחמי (עושה הפחמים) תמה: אנה יכנוס כל הפשתן הזה? פיקח אחד השיב לו: ניצוץ אחד יצא ממפוח שלך ששורף את כולו".
בעל האש תמה: איך אפשר להתמודד עם עולם מלא קש?
ענה לו הפיקח - תדליק גפרור!
מבאר רבי נתן: "ועל כן יעקב (הנמשל לפחמי בעל האש), בחינת עצם האמת, תמה: איך אפשר להאיר האמת בעולם? כי אלופי עשו (הנמשלים כפסולת הפשתן) הם רבים מאד מאד ונוטלין לעצמן כל הממשלה בשקריהם הרבים והעצומים מאד, עד אשר קשה מאד לעמוד על האמת".
אלופי עשיו שבתוכי גורמים לי להרגיש מבוזה ואפור כמו עושה פחם. הרבה חושך. הרבה אבק. הרבה פעמים אני שוכח בשביל מה ולמה בכלל ירדתי לפה. "כי עכשיו, בעוונותינו הרבים, חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל, כי עכשיו עיקר החשיבות והחן הוא אצלם (אצל הגויים, בפרט בני עשיו) ("ליקוטי מוהר"ן" תורה א') הברק של העולם, החן המדומה, החשיבות השקרית של נכסים, כוח וכבוד, מבלבלים את ליבי. תורה ומצוות נראים לי בלתי מרגשים, לא מסעירים, חסרי צבע ועומק.
"הפחמי תמה: אנה יכנוס כל הפשתן הזה"?
העולם מלא בקש, בכלום צבעוני ותוקפני של חומריות והבל. איך מתגברים על זה?
"הפחמי תמה: אנה יכנוס כל הפשתן הזה?
היה פיקח אחד השיב לו: ניצוץ אחד יצא ממפוח שלך ששורף את כולו".
בית יעקב אש. תדליק גפרור.
כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה תמה ואמר: מי יוכל לכבוש את כולן? מה כתיב למטה? (בהמשך הפרשות) "אלה תולדות יעקב יוסף", דכתיב "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש". ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם" (ליקוטי הלכות גניבה ה' אות ל"ב). התשובה ל"אלה אלופי עשיו" היא "אלה תולדות יעקב - יוסף". "השיב הפיקח: נצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ושורף את כולו. כי יש בחינת יוסף שיכול להלהיב אור האמת בעולם שישרוף לכל השקרים שלהם, כי ניצוץ אחד של אור תורתו האמיתית של הצדיק האמת שמתנוצץ ומאיר בלב איש הישראלי המטה דעתו ולבבו אל האמת לאמיתו הוא שורף ומכלה כל השקרים וההטעיות של בחינת אלופי עשו"
אני אטה דעתי ולבבי אל האמת. שוב ושוב אני אפתח את ספרי הצדיק. יום אחרי יום אני אבוא לדבר עם בוראי. בלי טעם. עם טעם. אני אקיים את רצונו הקדוש.
"שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר לַאֲנָשָׁיו מַה לָּכֶם לַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת, אֵין אַתֶּם צְרִיכִים כִּי אִם לָתֵת אֲבָנִים וָסִיד וַאֲנִי בּוֹנֶה מֵהֶם בִּנְיָנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים. כְּלוֹמַר שֶׁאָנוּ צְרִיכִין רַק לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה' בִּפְשִׁיטוּת בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּמִצְווֹת וְהוּא עוֹשֶׂה בָּזֶה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה" (חיי מוהר"ן רצ"ג)
אני לא יודע מתי, אבל החן והחשיבות האמיתי של הקדושה יאירו. "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה", שהישועה נובעת ממעיינות שאינם פוסקים, שנמשכין מהנחל נובע מקור חכמה, שהם ישועות בלי גבול וקץ וסוף ותכלית שיכולים להושיע לכל, יהיה מי שיהיה, אפילו אם הוא כמו שהוא" (ליקוטי הלכות אורח חיים הלכות ראש חודש הלכה ה' סעיף כ"ג)
ניצוץ אחד יצא וישרוף את הכל.