המשנה במסכת אבות (ה,ג) אומרת: "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום".
אברהם נתבע בניסיון הראשון ובניסיון האחרון ללכת ולעזוב את מקומו. בניסיון הראשון עוזב אברהם את ביתו כדי להגיע לארץ ישראל: "וַיֹּאמֶר ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". (בראשית יב,א) והנסיון האחרון החותם את פרשת וירא: "וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיך."
שתי הליכות שונות, האחת מתארת את העזיבה של בית אבא של המולדת אל מקום בלתי ידוע והשניה, מתארת אף היא עזיבת הבית והליכה למקום ספציפי ומטרה ברורה.
המדרש (בראשית רבא לט) הבחין בניסוח הזהה שבשני הניסיונות:
אמר רבי לוי שתי פעמים כתיב לך לך ואין אנו יודעים אי זו חביבה, אם השנייה אם הראשונה, ממה דכתיב אל ארץ המוריה? הוי השנייה חביבה מן הראשונה.
בראשית דרכו נקרא אברהם למשימה של הפצת שם ה בעולם. אברהם מובטח בהבטחות רבות
"וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה", " כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם", "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה". תחילתו של התהליך מתגשם בלידתו של יצחק. כנאמר: " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו". הניסיון האחרון עלול לבטל את החלום, ציווי אחד עלול להרוס את כל מפעל החיים. אברהם מצוי בתהליך ארוך ומורכב, הוא נלחם כנגד עובדי עבודה זרה, שותף למלחמות גדולות, עומד מול מלכים בעוז ובגבורה, מתמודד עם קשיים בתוך המשפחה. והנה לאחר שהגיע אל המנוחה והנחלה בעודו מטפח את יצחק בנו עליו להעלות אותו לעולה. המדרש קובע שההליכה השניה חביבה מההליכה הראשונה. בשתיהן עוקר אברהם את מקומו אולם השניה מעמידה את אברהם בנסיון גדול יותר.
חטאו של האדם הראשון היתה בפזיזותו באכילתו מעץ הדעת. בעודו ניצב שומר בגן עדן חוטא ומועל בעבודתו. נח בונה את התיבה לאיטו בסבלנות מרובה יוצר הוא את התיבה. הבנייה נמשכה למעלה ממאה שנה. בעוד המבול הניסיון משחית את הארץ יושב נח בתיבה עד כלות הסערה יוצא מהתיבה ומיד חוטא. אברהם הולך לארץ ישראל אבל מיד מתברר, שירושת הארץ תהיה בעתיד הרחוק . כך במהלך השנים אברהם מייחל לבן הנולד ובעודו בגיל מאה זוכה לבן. והנה, כעבור שלושים ושבע שנים נדרש להקריבו על גבי המזבח. אברהם הוא נמרץ ומהיר נחלץ לעזרתו של לוט, מכניס אורחים במסירות ובמהירות - "ואל הבקר רץ אברהם", נושא ונותן על גורלה של סדום "וישכם אברהם בבקר". האחרון לכאורה מדכא את העשייה אולם גם שם נאמר: "וישכם אברהם בבקר". הניסיון האחרון משקף את הצורך בסבלנות. בעוד, שאדם הראשון ונח חטאו מיד הרי שאברהם סבלן ומכלכל את מעשיו על פי הצו האלוקי.
ההליכה הראשונה נוסכת תקוה חדשה בלבו של אברהם אולם האחרונה מסכנת את התגשמותה של ההבטחה. השניה חביבה יותר, משום שהיא עשירה באמונה, היא דורשת מהאדם ציות בלתי מתפשר ביחס למצוות הנוגדות לכאורה, את מטרותיו.
הניסיון הראשון משקף את עלייתם של היהודים לארץ ישראל והקמתה של מדינת ישראל. ניסיון העקדה הוא ניסיונה של האומה בתוך ארצה. בתקופה זו אנו חשופים לסכנות קיומיות המאיימים על קיומנו כמדינה. אולם נסיון העקידה מוכיח שגם כאשר ישנה סכנה קיומית יש בכוחנו להישאר ולהאחז בארץ.