עם מלוא עמידתו האיתנה ואהבתו לארץ ישראל היתה השקפתו ועמדתו של מורי ורבי הרב צבי יהודה הכהן קוק ביחס לזכויות הנכרים החיים בארץ ישראל, כי אין לקפח את זכויותיו הפרטיות של האזרח הערבי ולא לפגוע ברכושו או באמצעי הקיום שלו. נכון שיחד עם זאת היה מדגיש ואומר שאין אנו חייבים לנכרים בארץ כל מחויבות לאומית של ריבונות או ממשלה, כי הארץ בכללותה היא של הקב"ה ("כי לי כל הארץ") והוא הפקידה בידי עם ישראל. עמדתו זו עמדה במבחן המעשה בעליה הראשונה של גרעין "אלון מורה" שבה השתתף הרצי"ה עצמו, ומיד עם בואו לשטח ההתנחלות, שאלתו הראשונה היתה: למי שייכת הקרקע הזו? ולשאלתי: מאי נפקא מינה? הוא אמר: אם הקרקע שייכת לאדם פרטי אין לנו מה לעשות כאן. ורק לאחר שהוברר שהשטח הוא אדמות מדינה ואינה שייכת לאדם פרטי, רק אז נחה דעתו והסכים לעליה.
ההקפדה הזו שלא לקפח את זכויות הפרט של הנכרים בארץ ישראל, על אף שהארץ היא שלנו לומדים אנו מאבותינו: כך נהג אבינו אברהם, למרות שמיד עם בואו לארץ הובטח לו מפי הגבורה: "לזרעך אתן את הארץ הזאת", והבטחה זו חזרה לאברהם אחר שובו ממצרים: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם" עם הנחיה אישית: "קום התהלך בארץ לארכה ולרוחבה כי לך אתננה", וכך חוזרת ההבטחה במצוות המילה: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם", הנה עם כל ההבטחות הללו אין אברהם מנצל אותן לפגוע באחרים אלא אדרבא "בהמתו של אבינו אברהם היתה יוצאת זמומה (פיה חסום) ובהמתו של לוט לא היתה זמומה. היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם: לזרעך אתן את הארץ הזאת, אברהם פרידה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת, ולוט בן אחיו יורשו, ואין אנו אוכלים אלא משלנו אנו אוכלים". בדרך הזו של כיבוד זכות האחר ממשיך אברהם גם לאחר שנפטרה שרה, כשהוא מבקש לה אחוזת קבר אין אברהם נוטל את מערת המכפלה, לא בחוזקה ואפילו לא במתנת חנם, אלא בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת קבר", למרות שקודם לכן הובטחה הארץ כולה לאברהם בהבטחה אלוקית.
יכול הטוען לטעון שאברהם עדיין לא שלט בפועל בארץ ישראל ולא היתה לו היכולת לזכות בכוח במערה אלא בקניין כסף. אלא שאם כך מדוע זמם אברהם את בהמותיו וראה במנהג רועי לו מעשה גזל, אם כל הארץ היתה שלו?! בדרכו של אברהם הלך גם מלכנו דוד כמו שמבאר הרד"ק (שמואל א פרק כד) "שגורן ארונה שבהר המוריה בימי דוד היה בחזקתו של היבוסי שהיו כבושים ומעלים מס לדוד" ועם זאת לא העלה דוד בדעתו לבוא ולנשל בכוח את ארונה משדהו ומהגורן שהיה בידו, אלא מבקש מארונה: "תנה לי מקום הגורן ואבנה בו מזבח לה, בכסף מלא תנהו לי" ואינו מוכן לקבלו במתנת חנם אלא אומר: "לא, כי קנה אקנה בכסף מלא". ואכן כך אומר לנו נביא הגאולה: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" שלעתיד לבא כשארץ ישראל תיפדה מיד האוחזים בה יש לפדותה במשפט, בהגינות ובצדק, והמוני העולים שהם "שביה", יקלטו בהצלחה רק אם נרבה עזרה הדדית וגמילות חסדים, מעשים של צדקה.