לקראת נחשים כפעם בפעם

לאחר שתי ברכות שברך בלעם את ישראל, הוא מסיק מסקנה (כד, א):

וַיַּרְא בִּלְעָם, כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים, וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו.

מה בלעם רוצה מן הנחשים? וכי קודם לכן הלך בלעם לקראת נחשים?

גם בפרשת השבוע שעבר פגשנו את הנחשים (כא, ו):

וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם, וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל.

בעקבות מכת הנחשים חוזר העם בתשובה ומבקש ממשה להתפלל אל ה', ולאחר הדרכת ה' קראנו (כא, ט):

וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ, וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי.

האם הנחשים שלא הלך בלעם לקראתם הם ממין הנחשים השרפים?

נגייס לעזרתנו את הפסוק מברכתו השניה של בלעם (כג, כג):

כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל...

ובכן, לא מדובר על הנחש, במלרע, בעל החיים הזוחל, אלא על נחש, במלעיל, במשמעות מקבילה למונח 'קסם'. אם נתבונן היטב, נבחין שאף על פי שצורות הרבים של שתי המלים זהות זו לזו, צורות היחיד שונות בניקודן (ולא רק בהטעמתן - מלעיל / מלרע): הנַחַשׁ המקביל לקסם - מנוקד בשני פתחים, והנָחָשׁ הזוחל מנוקד בשני קמצים.

מעניין לשים לב כי נַחַשׁ מקביל לקֶסֶם לא רק במשמעותו, אלא גם במבנה המלה. שתי המלים בנויות משלושה עיצורים ומשתי תנועות קצרות, ובשתיהן ההטעמה מלעילית (נחש, קסם). מדובר בשתי מלים מתוך מאות מלים בעלות מבנה דומה. המבנה הרגיל של מלים אלו הוא םֶםֶם, והטעמתן במלעיל, ולכן הן נקראות השמות ה'סגוליים', או ה'מלעיליים'.

עסקנו במלים במבנה זה, ובשינויים החלים בהם בצורות הפסק, בפינתנו לפרשת נח, וכן עסקנו בפינתו לפרשת וירא בתופעות החלות בקבוצת השמות המלעיליים כאשר מופיע בהם עיצור גרוני. מן המבואר שם עולה כי גם נַחַשׁ אמור היה להיות *נֶחֶשׁ, אלא שהעיצור הגרוני ח' גורם להנמכת תנועה, ובסופו של התהליך אנו מקבלים שני פתחים במקום שני סגולים.

נמצא כי אין כל קשר צורני בין הנַחַשׁ לבין הנָחָשׁ (לבד מן השורש המשותף), ואף על פי כן צורת הרבים של שתי המלים זהות - נְחָשִׁים.

גם המלה 'אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה, וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה' (כג, יג), והמלה 'אֶלֶף' המסיימת את פרשתנו ('וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף' - כה, ט), הן מקבוצת הסגוליים = המלעיליים. אולם צורת הרבים במלים אלו שונה במקצת, עקב הופעת העיצור הגרוני א'. במקום *אְלָפִים (כמו: נְחָשִׁים) אנו מקבלים אֲלָפִים, וכן: אֲפָסִים. כך גם ביחס למלים כגון הֲבָלִים, חֲסָדִים, עֲבָדִים.

מן הנַחַשׁ נעבור אל מלה מלעילית נוספת הנזכרת בפסוק בו פתחנו: כְּפַעַם בְּפַעַם. גם ה'פַּעָם' היא '*פֶּעֶם' שחלה בה הנמכת תנועה. מה משמעות המלה 'פעם'?

המשמעות השכיחה היא לציון של פעולות החוזרות על עצמן, וניתן למנות אותן כמספר פעמים. כך למשל אומר בלק לבלעם (כד, י): 'לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים'; ובפרשת השבוע שעבר (כ, יא): 'וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם' (צורת הריבוי הזוגי, שתי פְּעָמִים).

בלעם לא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים = לא עשה "כאשר עשה שתי פעמים... לְנַחֵשׁ אולי יִקָּרֶה ה' לקראתו" (לשון רש"י). "לא הלך לקראת נחשים ונסיונות ממקום למקום בפעם זו, כמו שעשה בפעם אחרת, כי ידע שלא יועיל לו, כי לא ראה נחש ביעקב, ונתכוון לברכם והקב"ה הסכים על ידו" (לשון חזקוני על פי רשב"ם ור"י בכור שור).

ועדיין עלינו לשכלל את התמונה על פי מקבילה בפרשתנו: כאשר האתון מדברת אל בלעם, היא שואלת אותו: 'מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים?', וביטוי זה חוזר עוד פעמַים בדברי המלאך (כג, לב-לג): 'עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים? ... וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים...'. כך גם הפסוק הידוע: 'שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה' (שמות כג, יד).

נמצא כי 'רֶגֶל' מקבילה ל'פַּעַם', גם בצורתה של המלה (בתבנית שלה, במשקל שלה), וגם במשמעותה. הקבלה זו עולה במפורש מן הפסוק בישעיהו (כו, ו): 'תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל; רַגְלֵי עָנִי, פַּעֲמֵי דַלִּים'. צעדי הרגלים ירמסוה. הצעדים נקראים 'רגל', ונקראים 'פעם'. 'מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת נָדִיב' (שיר השירים ז, ב). 'מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא? מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו?' (שופטים ה, כח).

את הצעדים ניתן לספור, בהיותם דבר בעל קצב אחיד. אולי זו הסיבה לספירה במספר פעמים = צעדים.

שקדים צימוקים ואגוזים

ראשית, רמזים לאגוזים מן השבוע שעבר:

הקמץ בתיבת 'וְהִנֵּה שֹׂרָף' - קשור לצורת הפסק, והקמץ בתיבת 'מְצֹרָע' - קשור להופעתו בצורת ההווה, הבינוני. ניתן להיעזר בדברים הנזכרים בפינתנו לפרשת שמות.

וכעת למלה נוספת בפרשתנו, הנראית קרובה בצורתה למלה אֲלָפִים הנזכרת לעיל. כוונתנו לדברי בלעם בפסוק הבא (כד, ה-ו):

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר, כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.

אהלי ישראל מדומים לנחלים, לגנות (ריבוי של גַּנָּה), לאהלים ולארזים. האם 'אֹהָלֶיךָ' ו'אֲהָלִים' זהים זה לזה?

לא ולא (אמנם ראה תרגום רס"ג). ה'אֲהָלִים' מופיעים גם במשלי (ז, יז): 'מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן'. ובצורת ריבוי שונה, בתהלים (מה, ט): 'מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ', ובשיר השירים (ד, יד): 'נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר וַאֲהָלוֹת, עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים'. נמצא אם כן כי ה'אֲהָלִים' הם ממיני עצי הבשמים, ואליהם מדמה בלעם את עם ישראל.

בענין הניקוד של האות כ' במלים 'כַּאֲהָלִים', 'כַּאֲרָזִים', נפנה את הקורא להערתו של רשב"ם; ובענין לשון היחיד בביטוי 'יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו' (כד, ז), נפנה את הקורא לסוף פינתנו מן השבוע שעבר.

שבת שלום ומבורך.