דתן ואבירם יורדים אל שפל המדרגה, בה הם מכריזים "לא נעלה", ומעוותים את התמונה עד כדי כך שהם מכנים את ארץ מצרים בכינוי האופייני לארץ ישראל (טז, יג-יד):
הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר? אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם, הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר? לֹא נַעֲלֶה!
לא זו בלבד שלא הבאת אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש, אלא הוצאת אותנו מארץ שכזו להמיתנו במדבר. ויחד עם טענה זו מוסיפים דתן ואבירם להעליל על משה כי הוא משׂתרר עליהם.
מה היא אותה השׂתררות?
שורשו של הפועל 'השׂתרר' הוא שׂ'ר'ר'; אלא שבהופעתו בבנין התפעל חל "שיכול עיצורים" - החלפת סדר האותיות: במקום הצורה המתבקשת '*התשרר' אנו מוצאים את הצורה 'השתרר'.
ומשמעות הפועל גם היא יכולה להתבאר על פי משמעות השורש ש'ר'ר', אשר הוא גם שורשו של השם 'שׂר'. כשם שמי שמפטר את עצמו הוא מתפטר, ומי שמלביש את עצמו הוא מתלבש, כך גם מי שהופך עצמו לשׂר הוא משׂתרר! דתן ואבירם טוענים כלפי משה שהוא נוטל לעצמו את השררה, מעין טענתם של קורח ועדתו בפסוק ג: 'וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' '. גם המתנשא - מנשא (= מרים) את עצמו.
אונקלוס מביא אותנו אל מלה נוספת מוכרת לנו, המביעה משמעות דומה: הוא מתרגם את ההתנשאות וההשתררות כהתרברבות. המתרברב עושה עצמו רב (שורש ר'ב'ב') = גדול.
כנגד טענת ההשתררות מגיב משה בהתרגשות ואומר:
לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם.
וכך מסביר רש"י את דברי משה:
לא חמורו של אחד מהם נטלתי. אפילו כשהלכתי ממדין למצרים, והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי ליטול אותו החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי.
לפי רש"י אין משה מדבר על "חמור אחד", לציין שאפילו חמור אחד לא לקח, קל וחומר שלא לקח חמורים רבים, אלא על חמורו של "אחד מהם". כך גם עולה מן התרגומים הארמיים המתרגמים: 'לא חמרא דחד מנהון שחרית'. כך עולה גם מתרגומו של רס"ג על הפסוק: "... שלא לקחתי באנגריא אפילו חמור של אחד מהם...". יתכן שרש"י מבסס את פירושו גם על הביטוי הדומה בסופו של הפסוק: 'ולא הרעותי את אחד מהם'.
אולם, רשב"ם, נכדו של רש"י מוכיח מסופו של הפסוק דווקא שלא כרש"י סבו:
לא חמור אחד מהם נשאתי - אפילו חמור אחד לא נשאתי מהם כשאר משתוררים על העם, ואם כן למה מפשיעים אותי בשררה? ואם היה נקוד 'לא חמור אַחַד מהם, פתרונו היה: חמור של אחד מהם; כמו: 'אַחַד העם' (בראשית כו, י), וכמו: 'את אַחַד מהם'.
על אף הדמיון שבין שני הביטויים בפסוקנו, מוכיח רשב"ם מן הניקוד שאין לפרש את שניהם באותו האופן. 'אַחַד מהם' שבסוף הפסוק הוא בצורת סמיכות, והוא המציין את המשמעות שדיבר עליה רש"י; אולם הניקוד 'אֶחָד מהם' המורה על שתי מלים נפרדות, מלמד שה'אחד' מתייחס לחמור: אפילו חמור אחד לא נשאתי מהם.
כך עולה גם מפירושו של רמב"ן על הפסוק: "אמר: מה שררה אני משתרר עליהם? כי מעולם לא לקחתי מהם אפילו חמור אחד לעשות צרכי, כדרך המלכים או השרים, כי זה משפט המלוכה, דכתיב: ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו (שמואל-א ח, טז)".
החזקוני, בעקבות רשב"ם, מנסח את דבריו כך:
לפי הניקוד פירושו כמשמעו. אבל לפי פירש"י היה לו להנקד כמו 'אַחַד מהם', 'אַחַד העם'.
שבת שלום ומבורך.
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את הפינה השבועית של הרב ברוך ברנר לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.