פתיחה
המצוות בתורה מתחלקות באופן כללי לשלושה סוגים: חוקים - מצוות ללא סיבה ברורה לציווין, משפטים - מצוות שהסיבה לציווין ברורה, ועדות - מצוות הבאות לזיכרון. פרשת משפטים, כשמה כן היא, כוללת מצוות שסיבתן ברורה, הנידונות בפלפול רב בסדר נזיקין, בעיקר מצוות בין אדם לחברו שמסתיימות בהכרעתו של בית-דין. בעיוננו הפעם נתמקד ב"משפטים" וננסה להבין כיצד הכרעת הדין והרצון להגיע להכרעה האמיתית והכנה ביותר של דין נותנים לאדם המברר ערך מן הצד הרוחני שבעניין.
דין ישר ודין עגול
ר צדוק (פרי צדיק לפרשתנו, תורה ג) מתייחס תחילה למושג "משפט" כפי שהוא מופיע בזוהר:
"ותיבה משפט בזוהר משמעה על רחמים... ובתורה שבכתב ובמדרש יורה תיבת משפט על הדין".
המושג משפט, מקבל משמעויות שונות לפי הקונטקסט: בתורה שבכתב הוא מייצג את שורת הדין, מה שר נחמן מכנה בכמה מקומות "דינים" (במלעיל), ואילו בזוהר הוא דווקא מקבל את המשמעות ההפוכה של רחמים, לפנים משורת הדין. ר צדוק ממשיך ומסביר את ההבדל ע"פ הגמרא במסכת עבודה זרה:
"תורה דכתיב בה אמת דכתיב אמת קנה ואל תמכור (משלי י"ז), אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין, דין דלא כתיב ביה אמת הקב"ה עושה לפנים משורת הדין".
ההבדל נעוץ באופי של הכתוב: התורה ניתנה ע"י הקב"ה ויש גם בה אלמנט של דין אמת, ואין אפשרות לעגל פינות ולהכריע לפנים משורת הדין. לעומת זאת, בתורה שבע"פ, יש את אלמנט הרחמים, שממתיקים את עונשו של הנאשם. הרב עמיטל שליט"א נותן סימן: התורה היא כמו אבא שכועס על מעשים רעים שנעשים וחורץ דין קשה, והמשנה היא כמו אמא שמנחמת את הבן הבוכה מהעונש וממירה אותו. לדוגמא: מי שפוצע את חברו הרי שהדין של התורה, ה"אבא הכועס", הוא - "פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה". לעומתה, התורה שבע"פ חורצת דין שונה בתכלית, והעונש מומתק לכדי תשלומים על הנזקים שנגרמו כתוצאה מהמכה.
משפט החיבור מחדש
בנוסף, מוסיף ר צדוק הסבר אחר, רוחני יותר:
"אמנם יש בחינת עבד ובחינת בן. בעבד, כל הדינים והייסורים הם במשפט חרוץ לייסרו ולענשו... אבל בישראל הקרויים בנים למקום כל המשפטים והדינים והייסורים המה רק לרפואת נפשו וכרופא החותך בבשר ועושה ייסורין כדי להחיותו על ידי זה והוא עושה לטובתו שלא ימות וכן האב הרודה את בנו להדריכו בדרך הטוב מאהבתו אותו... לכן מצינו בסנהדרין שנצרך להיות עדה שופטת ועדה מצלת ומכריע ביניהם... והיינו בחינת רחמים".
ר צדוק מבדיל בין שני סוגי "דינים" הבאים לעולם. הדינים שבאים על העבד, על הגויים, באים במלוא עוזם כדי לייסר אותם. לעומתם, בישראל, מגיעים אותם הדינים בדיוק, רק עם ערך מוסף של חינוך לעתיד. ההכרעה של הדין, אומר ר צדוק, היא הרחמים. ננסה להבין את דבריו ע"פ המשכם:
"כי כל המשפטים והדינים השרויים על נפש ישראל הגם שנתחייב לפי מעשיו - עם כל זה המה לטובתו, כי זוכה אח"כ להתקרב לה יתברך ביתר שאת".
היסוד החינוכי והרוחני הטמון בדינים קורה במיצוים הסופי. כשאדם מבין שהוא נענש כי הוא לא היה בסדר כשעבר על מצוות התורה וזוכר לעתיד לא לחזור על כך בעתיד. בפעם הבאה כשיבוא לידו אותו החטא, כמו שכותב הרמב"ם בהלכות תשובה, ולא יחזור על אותו המעשה, הרי זו תשובה שלימה. למה הדבר דומה? לשני אנשים שהחזיקו בידיהם חבל שחיבר ביניהם. בגלל סיבה כלשהי נקרע החבל המקשר ביניהם, וכשהם באים לקשור אותו מחדש, הם מוכרחים להתקרב אחד לשני כדי לאחוז בו משני קצותיו שוב. כך גם בין החוטא והקב"ה - בתחילה נפסק הקשר ביניהם, אך לאחר שחזר החוטא בתשובה וחיבר מחדש את הקשר, המרחק בינו לה התקצר כדי לאחוז שוב בשתי קצות החבל, ונעשו קרובים יותר.
הדברים נרמזים גם בדבריו של ר צדוק:
"ועל דרך שנאמר באיוב לאחר הייסורין שלו לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך דהיינו קודם קבלת הייסורין היה לו השגת השי"ת רק בשמיעה מרחוק, ועתה אחר קבלת הייסורין היה לו השגת השם יתברך זכה לראות בחוש".
עתה נוכל להבין את הפסקה הקודמת. כשדין מוכרע, לאחר דיון מקיף בנושא, זוהי בדיוק בחינת הרחמים שטמונה בדין. הדיון המקיף שקדם לדין וההכרעה מקבילה בדברינו לחזרה בתשובה של החוטא. בחינת הרחמים, אפוא, היא השלב הסופי והאחרון במיצוי הדין, והיא ההתקרבות מחדש של האדם לקב"ה. מידת הדין הייתה אומרת שעל הקב"ה לנתק סופית את הקשר עם אותו חוטא, אך מידת הרחמים הטמונה בדינים גורמים לקירוב מחדש שבין החוטא לה.
סוף דבר - מיצוי הדין
ההסבר השני של ר צדוק מוציא את המשפט ממובנו המקורי של דין בבית המשפט, למובן הסופי והרוחני של אותו משפט. ה"שפת-אמת" לפרשת בא משנת תרל"ו אומר על הכבדת לבו של פרעה את הדברים הבאים:
"ובאמת זה הדבר אחת מפלאות הבורא לתת כוח לעושים נגד רצונו... וטעם נתינת כוח זה היה רק כדי לתת שכר לצדיקים הגוברים נגד הסיטרא אחרא ומבררים מלכות שמים"
ה"שפת-אמת" מוסיף משתנה נוסף למשוואה - יצר הרע, שכל כולו נועד כדי להכשיל את האנשים מללכת בדרך הישר שמצווים בה ע"י הקב"ה, וזהו פלא גדול שדבר כזה כיצר הרע בכלל פועל בעולם, שהקב"ה מאפשר מצב של הסתה מהדרך שהוא קבע בה את עולמו. אך כל תכליתה של פעולתו, כמו שכותב בעל ה"שפת אמת", היא לתת שכר לצדיקים שמתגברים על הפיתויים שאותו יצר-רע מניח לפתחם בעבודה מאומצת, והם בניגוד לציפיותיו לא נופלים בפח שהוא מטמין ומתגברים ביראת שמים.
המשפטים-דינים שעליהם מדבר ר צדוק, נגרמים לא פעם בגלל הסטרא אחרא, אותו מזכיר ה"שפת אמת". מה שעוד דומה בין הדברים שלהם, הוא התוצאה הסופית שנגרמת משני הגורמים הללו. הדינים, כמו היצר הרע, מביאים את האדם בסופו של דבר לצומת עם שני כיוונים: למעלה, או למטה. המטרה שלנו היא להשתמש בניסיונות שמעמיד אותנו בהם היצר הרע וכן "למצות את הדין" עם הדינים שנגזרים עלינו כדי לעלות מעלה במדרגות היראה והרוחניות וכך להתקרב לקב"ה, ולא להישאר במקום או חלילה להידרדר כלפי מטה. זוהי התכלית של המשפטים בעולם, וככל שנמצה את הדין טוב יותר, כך נתקרב יותר.