הכל משמיים/ לפרשת מטות

כפי שראינו בעיונים קודמים, יש מגמה מאד ברורה בתורותיו של השפת אמת (ובחסידות בכלל), לחפש ולמצוא סנגוריה על אבותינו, גם במה שניתן לפרש כחטא. כך היו פני הדברים בחטאי עם ישראל במדבר, כך היו פני הדברים בחטאם של משה ואהרון בסיפור מי מריבה ועוד. בעיון זה נצעד בעקבותיו של השפת אמת בפרשנותו, במשך השנים, לסיפור המופיע בפרשתנו – בקשתם של שבטי גד, ראובן וחצי מנשה, לנחול את עבר הירדן המזרחי.

בדבריו של השפת אמת יש התייחסות לדברי חז"ל במדרש:

"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד – הלכה: ג' מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן, נטל חמדת כל העולם – זכה בחכמה, זכה בכל. זכה בגבורה, זכה בכל, זכה בעושר, זכה בכל. אימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה. אבל גבורתו ועושרו של בשר ודם, אינו כלום!... שני חכמים עמדו בעולם... שני גבורים עמדו בעולם... שני עשירים עמדו בעולם... ונאבדו מן העולם. למה? שלא היה מתנתן מן הקב"ה, אלא חוטפין להם. וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן..." (במד"ר כ"ב, ז).

שלוש מתנות

לפני שניכנס לעובי הקורה בהסבר חטאם של בני גד וראובן לאור דברי המדרש, נסביר את הבחירה של המדרש דווקא במתנות הללו – גבורה, חכמה ועושר, וכך מסביר השפת אמת:

"ג' מתנות שכתובים במדרש גבי בני גד – גבורה, חכמה, עושר. והם גבורה – בגוף, וחכמה – בשכל, ועושר – לבד מהגוף. והוא כמו 'בכל לבבך' 'נפשך' מאודך' " (תרל"ג "במדרש ונשבעת").

שלוש המתנות הללו מבטאות את היכולת של האדם להגיע לשלמות מלאה. הגבורה היא השלמות שבגוף הפיזי, החכמה היא השלמות שבשכל האדם והעושר הוא השלמות שאדם רוכש מחוץ לעצמו ולגופו. כלומר, שלושת המימדים הללו של האדם מבטאים את כל עולמו – גופו, נפשו וקניינו (הקשר לסביבה). כשאדם רוכש אחד מהשלמויות הללו, יש חשש שיגיע למצב נפשי של תחושה של "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", לכן מזכירים לו חז"ל, שכל עוד אין זה מתנת שמים, אין לכך קיום, וממילא אם מופנם באדם שזה מתנת שמים, הרי שיחסו כלפי מה שרכש והשיג יהיה יחס של אמונה והכרת הטוב לקב"ה.

מתנת שמיים

וכך מסביר השפת אמת את דברי המדרש:

"כי בודאי היה מוכן חלק זה לבני גד ולבני ראובן. אבל הרצון (הוא) שגם אותו החלק המוכן לאדם, יחפוץ לקבלו על ידי התורה. וזהו עיקר עבודת האדם, כי הבורא יתברך ברא עולם בטבע ומוכן לכל אחד לפי מזלו. אבל בני ישראל צריכין להעלות הכל אליו יתברך, למעלה מן המזל, וצריך שיהיה הרצון לקבל מתנת שמים ובכח התורה, ואז הוא דבר של קיימא" (תרל"ט "במדרש ג' מתנות").

השפת אמת מסביר, שהבעיה בבקשתם של בני גד ובני ראובן לא הייתה במיקום הגיאוגרפי שביקשו כנחלה. עבר הירדן המזרחי היה אכן החלק שהיה מיועד לבני גד ולבני ראובן. הבעיה בבקשתם של בני גד ובני ראובן הייתה שונה לגמרי.

לעיתים רבות, יש לנו כבני אדם תחושה שדברים מסוימים מגיעים לנו. אם למדתי למבחן – מגיע לי ציון גבוה, ואם עבדתי קשה – מגיעה לי משכורת גבוהה וכדומה. העולם בנוי בצורה כזו, שהטבעיות שמתנהלת בתוכו מאפשרת לאדם את היכולת להגיע להישגים ולהגשים את שאיפותיו. בשלב הזה, יש שוני בין הדרגה הטבעית הזו לדרגה המיוחדת של עם ישראל. בני ישראל צריכים להגיע למדרגה גבוהה יותר, שבה למרות שהדברים שהם משיגים ביום-יום, נעשים בדרך הטבע, הם צריכים לחיות בתחושה שעדיין זו מתנה משמיים. הראיה הישראלית המיוחדת דורשת מהאדם, לא לראות את הדברים כמובנים מאליהם, כבאים אליו בדרך הטבע, אלא עליו לדעת שגם בדברים השגרתיים והטבעיים, יש יד א-לוקית שמקנה ומעניקה לו אותם.

וכך מסביר השפת אמת את טעותם של בני גד ובני ראובן לאור דברי המדרש. מה שהניע את שנים וחצי השבטים לבקש את נחלתם ממשה, היה העושר והמקנה הרב שהיה להם. בני גד ובני ראובן הקדימו את המאוחר בכך שרצו את עבר הירדן כחלק מהצורך הטבעי שהיה להם, כדי שיהיה מקום מתאים לממונם ולצאנם.

קביעות וארעיות

לדברים הללו יש משמעות גם לגבי אופי המתנה:

"כי כל מי שבא בכח הטבע והוא תחת השמש – לפי הנהגת הטבע והמזל, הוא לעולם מתהפך ומשתנה ואין לו קיום לעולם. אבל מתנה הבאה בכח התורה, שהיא למעלה מן השמש, ואינו בכח הטבע, הוא קיים לעולם" (תרנ"ח "במדרש ומקנה").

דבר שמנוהל בצורה טבעית, כשאדם שמקבל את רכושו ורואה בכך דבר טבעי וברור, ממילא חוקי הטבע פועלים עליו. דבר שמונע מכוח הטבע אין לו נצחיות וקבע. לעיתים הטבע מזמן לאדם הצלחות ולעיתים כישלונות, לעיתים מזלו של אדם מיטיב עמו ולעיתים לא. לעומת זאת, אם אדם חי מדרגה גבוהה יותר, ומנסה להרגיש בכל דבר את המתנה הא-לוקית שבו, הרי שכשם שה' הוא נצחי וקבוע, כך מעשיו נצחיים וקבועים. ואכן, מתנה שניתנת מהקב"ה היא מתנה קבועה ולא משתנה. בהקשר לכך מעניינים המשך דברי המדרש על ענשם של בני גד ובני ראובן: "לפיכך גלו תחילה מכל השבטים" כלומר, נחלתם הייתה ארעית יותר מנחלת אחיהם בעבר הירדן המערבי.

ארץ ישראל

הצד השני של המטבע שהתגלה בטעותם של שנים וחצי השבטים נמצא בעבר הירדן המערבי, במתנה שקיבל עם ישראל מהקב"ה עצמו:

"ולכן בברכת הארץ (בברכת המזון) מזכירין 'ברית' ו'תורה', שעיקר השבח (הוא) על זה שניתן לנו ארץ ישראל בכח ברית ותורה, וממילא היא מתנה לעולם, אפילו שנחסר לנו בעוונותינו הרבים עתה בפעל ממש, מכל מקום עיקר המתנה קיימת, ולכן כתיב: 'ועמך כולם צדיקים' – בכח ברית ותורה (על פי הזוהר), לכן 'לעולם ירשו ארץ' . פירוש, ירושה שהיא בלי הפסק, לא כמו שהיה תחת יד כנען לפי השעה והזמן"

כפי שהסברנו לעיל, במתנה שאדם מרגיש שהגיעה לו מהקב"ה יש מימד של נצחיות וקביעות. את ארץ ישראל קיבלנו בהבטחה בכוח הברית עם הקב"ה ובכוח התורה. ברית מילה והתורה הם דברים נצחיים שלא משתנים ולא מתחלפים. העובדה שזכינו במתנת ארץ ישראל מכוח הברית והתורה הופכים אותה למתנה שקיימת לעולם. כך מסביר השפת אמת את דברי הזוהר (על הפסוק בישעיהו ס'), שרק מתוך כך שישראל צדיקים, כלומר, נאמנים לברית ולתורה, מגיעים לירושת הארץ. מעניין הוא שהביטוי 'ירושה' חוזר רק לגבי הארץ ורק לגבי התורה. הביטוי הזה מסמל נצחיות ומעבר בין דורות דרך הירושה. את הרווח הזה, הפסידו בני גד ובני ראובן.

תפילה

השלכה מעניינת לרעיון הזה מופיעה בדברי השפת אמת ביחס לתפילה. השפת אמת דן בשאלה, מדוע יש חובת תפילה ובקשה גם לאדם שמזונותיו ופרנסתו מצויים בשפע, ויש לו את כל מה שזקוק לו:

"לכן איתא שצריכין להתפלל בכל יום על מזונות, אף מי שאינו מחוסר פרנסה, כי עיקר עבודה שבלב זו תפילה – הוא על שאין חסר לאדם. כי מה שחסר לו, לגרמו (=לעצמו) הוא מבקש. רק חכמים קבעו י"ח ברכות על כל הצורך (שיש) לאדם (כדי) שיברר שהכל ממנו יתברך, ויבקש שמאתו יתברך יבואו לו אלה הדברים, שלא יהיה צרכיו נפרדים חס וחלילה מן שורש החיים"

השפת אמת מבאר לנו, שמטרת התפילה היא לא רק עצם הבקשה לפרנסה, רפואה, גאולה וכו'. לתפילה יש מטרה נוספת, והיא לחנך את האדם לרצות ולבקש, שגם מה שיש לו וקיים ברשותו, יהיה חלק מהרצון ומהמתנה הא-לוקית. אם צרכי האדם, והדברים שהוא רוכש ומשיג יהיו "נפרדים משורש החיים", כלומר לא יהיה קשר בינם לבין הנקודה הא-לוקית שבעולם, הרי שהבעלות והקניין על הדברים הללו יהיו זמניים בלבד ויהיו חסרים מימד א-לוקי. לעומת זאת, אם האדם ידע, דרך התפילה שהוא מחויב בה תמיד, שעליו לשאוף ולבקש שכל מה שיש לו יהיה מחובר לשורש הא-לוקי שבעולם, ולא ירגיל את עצמו שהכל מגיע לו בדרך הטבע, אז הדברים יתקיימו בידו.

סיכום

בעקבות הדברים שעסקנו בהם בעיון זה, ננסה להרגיל את עצמנו לראות את המציאות שבה אנו חיים, ואת ההישגים אליהם אנו מגיעים, לא כמובנים מאליהם ולא כטבעיים ושגרתיים. ננסה למצוא במה שיש בידינו, את "נקודת השורש" שלהם, ונזכור שאת הטבע מנהל הקב"ה ובעצם הכל הוא מתנה ממנו.