האתון וקול המציאות / עיון לפרשת בלק

פתיחה - פרשיות מפתיעות

אחד מהדברים המייחדים את פרשת בלק היא העובדה שאת כל הפרשיה - בה בלעם מנסה לקלל את ישראל אך יוצא שהוא דווקא מברך את עמו של הקב"ה - אנו קוראים מנקודת המבט של אנשים חיצוניים לעם ישראל.

בדרך כלל, במצלמה המלווה את עם ישראל מראשית היווסדו, אנו רגילים לראות את התמונות מתוך המחנה, בקשר של עם ישראל בינו לבין עצמו. גם כשעם ישראל עוסק בקשר בינו לבין האומות, נקודת המוצא היא העיניים של עם ישראל. והנה באה פרשית בלעם ובלק ובאופן מחודש בתורה, נקודת המבט היא מעיניהם של מלך מואב ונביא מדיני.

מעבר לדבר זה, שמתמיה בפני עצמו, גלומה בה בפרשת בלק אחת הפרשיות התמוהות ביותר בתורה - פרשית האתון.

מה פשרה של האתון, מה מוסיפה האתון לסיפורנו? יתר על כן, הרי לפני המפגש של בלעם והאתון עם המלאך אנו קוראים:

"ויבא אלוקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה"'.

ולאחר המפגש עם האתון, אנו קוראים לתדהמתנו:

ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך זה שלוש רגלים הנה אנוכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי: ותראני האתון ותט לפני זה שלוש רגלים אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי: ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם רע בעיניך אשובה לי: ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר וילך בלעם עם שרי בלק".

בעצם, כלום לא השתנה, שהרי גם לפני האתון וגם לאחריה מלאך ה' אומר לבלעם שילך עם שרי בלק, אלא שיזהר שאת הדבר שאליו ידבר ה' אותו יעשה. אם כן, מה מוסיפה לנו התורה בסיפור האתון?

בשאלה זו נגעו ועסקו רבים גדולים וחשובים,[1] אנו ננסה לצעוד בשביל שהתווה לנו ר' לוי יצחק מברדיצ'ב.

צער בעלי אתונות

ר' לוי יצחק מתחיל בכלל משאלה אחרת:

"ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך וכו'. יש להבין למה חרה להמלאך שהכה האתון כל עוד שלא ראה המלאך יש להכות בהמתו שתלך בדרך הישר".

כשבלעם רואה את אתונו המסרבת לנוע, ולוחצת את רגלו אל הקיר, עומד הוא להכותה. וברגע זה פותח הקב"ה את פי האתון מחד ואת עיני בלעם מאידך ובלעם מבחין במלאך ה' הניצב עליו.

ראינו לעיל שהמלאך לא מרוצה מהעובדה שבלעם עומד להכות את אתונו, ושואל ר' לוי יצחק - מדוע? הרי אם נבחן את הדברים מעיניו של בלעם - הגיוני הדבר שברגע שהבהמה עליה אני רוכב לא זזה, אנסה להזיז אותה בכל דרך אפשרי, להכות אותה זו דרך הגיונית להתחיל לגרום לה לזוז.

ועל כך עונה ר' לוי יצחק כדרכו, בפירוש מקורי. עוד לפני שיגיע ר' לוי יצחק לבלעם מתחיל הוא בהסבר עקרון חשוב ביחס בין האדם לאלוקיו:

"ונראה, דחרי אף המלאך היה כיון דהשם יתברך צוה לו לך עם האנשים ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, גילה לו השם יתברך שישמור כפי שיצוהו ומי שעושה רצון קונו כשיראה איזה דבר תימה מתבונן שבזה מצוה לו השם יתברך איך יעשה. ואם עושה דבר ובפתע פתאום נולד בדבר דבר תימה וחידוש מתבונן שבוודאי רצון השם יתברך שלא לעשות הדבר הזה".

המציאות מלאה הסתרות וכיסויים. עד כדי כך, שרבים הם החושבים שהמציאות העומדת לפנינו, היא כל הסיפור ואין עוד מלבדה. כמובן שר' לוי יצחק לא מקבל הנחה זו. ר' לוי יצחק מבאר לנו שאדם המקושר לה' יתברך, ונפגש בדבר החורג מגדר הרגיל, מן הראוי שיחשוב ויברר לעצמו על מה ולמה שלח לו הקב"ה את הרמז הזה, מה רוצה ההשגחה ללמד אותו מהמציאות איתה הוא נפגש.

דומה שכל אחד מאיתנו נתקל בזמן כזה או אחר במקרה מציאותי כזה או אחר. האם מה שמנחה אותנו זוהי השאלה 'מה הקב"ה רוצה לומר לי בזה?' או שמא אנו פוטרים כל מקרה שכזה כלאחר יחד, אנו מפטירים 'צירוף מקרים' וממשיכים הלאה בחיינו הרגילים.

מול שאלה זו ר' לוי יצחק מציב כל אחד ואחד מאיתנו, וכל אחד ותשובתו שלו.

ברם, ר' לוי יצחק מגלה לנו את תשובתו של נושא עיוננו, בלעם.

רשעותו של בלעם

"ואם כן, בלעם שראה דבר תימה וחידוש שרבץ האתון תחתיו מה שלא עשה לו עד כה כמבואר בפסוק 'ההסכן וכו' ', מהראוי לו להתבונן שרצון השם יתברך שישוב ולא ילך ומה שה' יתברך צוה לו לילך היה באופן כמו שאמר לו ואך את הדבר הזה אשר אדבר כו', כפי שיראה בעין שכלו האיך רצון ה' יתברך כן יעשה, אם כן, היה לו לשום על לב ולא להכות ובמה שהכה גילה בלעם עוצם רשעתו גם שרצון השם יתברך שלא ילך אף על פי כן הלך הוא ומכה בחרון אפו האתון על שמעכבו בדרך לילך לזה חרה אף המלאך עליו ואמר לו על מה הכית וכו' ".

בעצם, כשבלעם מכה את האתון, הרי הוא מגלה על עצמו מספר דברים.

ראשית, הוא מגלה על עצמו שהוא לא יודע לקרוא את המציאות בצורה בה הקב"ה מנסה לדבר איתו, שהרי בלעם רכב על אתונו במשך זמן רב, ומעולם לא עשתה עימו כאשר עשתה עימו כעת. מן הראוי היה שבלעם יתמה על העובדה שבדיוק כאשר הוא הולך לשליחות כה קריטית, לקלל את עמו של ה' יתברך, דווקא אז האתון רובצת ויוצאת כנגד בעליה.

אלא שבלעם לא שם לב, יתר על כן, לא רק שהוא לא שם לב למציאות שקוראת אליו מפי האתון, הרי שבעצם מעשה ההכאה מתגלה שבלעם פועל מתוך רשעות.

בלעם לא רוצה לראות את מלאך ה'. בלעם לא רוצה להבין שה' הוא זה שמנהיג את שליחותו, והוא זה שישים את הדברים בפיו. על בלעם לעבור סדרת חינוך נוספת - עת יפתח פיו ובמקום לקלל יצאו ברכות מגרונו, ורק אז יבין מיהו המושך בחוטים שמאחרי המציאות הנגלית לעין.

הערה לסיום

על מנת לנסות ולראות היאך אנו לוקחים מעיון זה משהו לחיים היומיומיים שלנו, הרי שנעיר על המתח אותו מאיר לנו ר' לוי יצחק. המציאות קוראת לנו לא פעם, הקב"ה דרך חרכי היומיום קורא לנו בקריאות שונות. אלא שאנו לא תמיד פנויים להקשיב, לא תמיד אנו מקושרים לה' יתברך.

חשוב לזכור שיש גם צד שני לדברים, לפעמים אנו לא מקושרים, ובכל זאת אנו מדמים שאנו שומעים את קריאתו של הקב"ה מתוך המציאות. האמנם קול ברור אנו שומעים, או רק הד קלוש, זכרון רחוק.

ככל הנראה הפתרון הוא לא חד משמעי, והוא טמון בעצם במידת הכנות של כל אחד ואחד מאיתנו, עד כמה אנו יכולים להיות אמיתיים עם עצמנו בכל מה שנוגע למידת הקשר שלנו לקב"ה. האמנם רק הד קלוש אנו שומעים, או שאולי זכינו, ואת קולו של הקב"ה שמענו...