פתיחה
מעשהו של פינחס בן אלעזר הוא אות ומופת לכל המקנאים לדבר ה'. עמידה איתנה של עלם צעיר המחליט להפסיק את הזימה בעם ישראל. יש כאלה שדרשו את פינחס לשבח ויש שהעירו כי ברית שלום שניתנה לו בתחילת הפרשה מראה על הבעייתיות במעשהו. פינחס מקנא לה' אבל באותה שעה מתעלם מכך שאת עוברי העבירה עונשים בבית דין בלבד. המדרש מסביר שהייתה לפנחס הלכה ידועה שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו, כך שבעצם דמו של זמרי הותר. עם כל זאת ברור שמעשהו של פינחס הוא לא פשוט. על המורכבות שבמעשהו של פנחס ניתן ללמוד מפרשייה היסטורית אחרת, אולם כדי להגיע אליה יש לעשות קפיצה בזמן לתוך ימי בית שני.
בתקופת ינאי המלך מתנהל מאבק בין הפרושים לצדוקים. ינאי המלך מתקרב לצדוקים עד כדי כך שבסופו של דבר הוא מוציא להורג את הסנהדרין שהייתה פרושית.
כאשר מבינה שלומציון המלכה שימי בעלה ינאי קרבים ובאים, מבקשת היא ממנו שילך אצל הפרושים ויבהיר להם כי בניגוד לבעלה היא אינה צדוקית, ואל להם לפרושים לפגוע בה ובבניה.
את תשובת ינאי לשלומציון מביא הגמרא בסוטה כב. :
"אמר לה ינאי מלכא לדביתיה: אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס".
ינאי מזהיר את שלומציון מן הצבועים, לא הפרושים שישמחו לסגור חשבון עם ינאי המלך הם הסכנה למלכותה, אלא מי שעושה את עצמו כמקורב למלכות אבל הוא אינו - הוא צבוע.
האם בחר ינאי המלך בדימוי של פנחס וזמרי במקרה? האם במשלו של ינאי יש שפיכת אור גם על סיפור קנאתו של פנחס? את זאת ננסה לבאר בעיון זה.
מדוע זכה פינחס לשתי בריתות
בעקבות קנאתו זוכה פינחס לשתי בריתות, ברית השלום וברית הכהונה. מדוע זכה פינחס לשתי בריתות אלה? מסביר רבי לוי יצחק:
"דהכלל הוא שאם רואה אדם ח"ו בני אדם שעוברין עבירה וכועס תיכף עליהם ומקנא קנאת ה' צבאות אזי ח"ו מעורר דינין על ישראל, אבל פנחס אע"פ שקינא קנאת ה' צבאות, אעפ"כ לא היה מעורר עליהם דינין ח"ו רק חסדים גדולים ומכפר על בני ישראל והוא היה המליץ על ישראל כדאיתא בגמ' (סנהדרין מד א) שבא וחבטן בקרקע ואמר לפניו רבש"ע על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל, ומחמת זה נתן לו הקב"ה שני שכרים: ברית שלום מחמת שקינא קנאת ה' צבאות וברית כהונת עולם מחמת שהי' בתוך בנ"י ולא היה מופרד מהם והיה מעורר עליהם חסדים וכפר עליהם כמדת כהן הוא חסד ומכפר על בנ"י. וזהו הרמז בפסוק פנחס בן אלעזר כו' השיב את חמתי מעל בנ"י בקנאו את קנאתי ואעפ"כ היה בתוכם והיה מעורר עליהם חסדים לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום - מחמת הקנאה, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בנ"י כי אע"פ שקינא כיפר על בנ"י והיה מעורר עליהם חסדים".
פנחס לא פורש מן הציבור בשעה שהוא הורג את זמרי. הקנאי הטיפוסי אשר מנסה לתקן עוול בחברה לעיתים מרגיש את עצמו מורם מעם, הוא מרשה לעצמו לנקום בשם המוסר ובאותה עת הוא מתנתק מהחברה. לא כן פינחס, למרות שעם ישראל חטא בזימה והייתה לו לפנחס כל סיבה שבעולם לנתק את עצמו מעדת החטאים, הוא מנסה לפעול מבפנים ולהיות הכהן שמעלה את העם. מתוך הבנה שעם ישראל ביסודו הוא טוב אלא שקשה להם לעמוד בפני הזימה שמפיצות בנות מדין, וע"מ לעצור את כדור השלג, יש לבצע מעשה דרסטי של חיסול ממוקד אשר יכניס את העם לשוק.
פינחס נגש לבצע את הנקמה אבל באותה עת הוא מבקש חסדי שמים על עם ישראל, הניתוח הכואב עומד להתבצע ע"י הכהן שרוצה בהצלחת הניתוח וסיומו בשלום.
על כן זכה פינחס לשתי בריתות: ברית הכהונה על כך שלא פרש מהעם, וברית השלום, על השלום שהוא עשה בין ישראל לקב"ה.
עברות
במה שונה חטא המבוסס על מרי מחטא המבוסס על תאווה? מסביר רבי לוי יצחק:
"הכלל כי יש שאדם ח"ו יעשה איזה עבירה מחמת תאוה ויש ח"ו שאדם עושה עבירה להכעיס בלא תאוה ועל אלו נאמר (יחזקאל כ, לח) הפושעים והמורדים אשר אין להם תקומה כלל, אבל זה העושה מחמת תאוה יש לו תקומה כי לזה קל לעשות תשובה".
חטא המבוסס על תאווה קל יותר לתשובה, מי שלא עמד ביצרו אבל תודעתית רוצה לקיים מצוות יכול בנקל לחזור בתשובה. העבודה שהוא צריך לעשות היא עבודה על המידות ואיזון מחדש של כוחות הנפש עד להגעה למצב של שליטה עצמית. אולם מי שהחליט למרוד בקב"ה ומנתק את עצמו מהעולם הדתי - הדרך חזרה עבורו יותר קשה ואין לו תקומה.
ישראל חטאו בחטא התאווה עם בנות מדין, ופינחס בהרגו את זמרי משיב את חמתו של הקב"ה, הביטוי השיב את חמתי הוא ביטוי יחידני, מהי השבת החמה? מסביר רבי לוי יצחק :
"וזהו הרמז פנחס בן אלעזר השיב את חמתי דהיינו שהראה דמה שבתחילה הוא מה שבסוף הכל חסד".
ישראל חטאו בתאווה. פינחס בא לתקן את התאווה, ולהראות כי כל הנפילה אצל בנות מדין לא נבעה מתוך מרי, כמו שחשב בלעם לעצמו. ע"פ הסיפור המובא במדרש, בלעם הוא שנתן את העצה לבלק לעשות את בנותיו לפרוצות ע"מ לפגוע בישראל, מתוך הבנה כי 'אלוהים של אלה שונא זימה הוא'. כאשר פינחס הראה שאין כאן מרי, הוא משיב חמתו של הקב"ה ומראה כי גם אם ינסו להכשיל את ישראל בזימה לא ימרדו ישראל בקב"ה. חטאם יהיה בתאווה ואת חטא זה פינחס מתקן.
משל למה הדבר דומה? לאדם שהרגיש שחברו בגד בו ועשה כנגדו, אולם לאחר בירור התברר לו שחברו פגע בו לא מתוך כוונה תחילה לפגוע בו אישית אלא שפיתו אותו והוא לא עמד בפיתוי.
השבת חמה אין פרושה שהכעס נעלם אלא שהוא שב למקומו - הדברים נמצאים בפרופורציה. החסד שהקב"ה מראה הוא כי יש תיקון לעברה כל עוד זו לא נעשתה מחמת מרי.
למה התכוון ינאי
בפתיחה לעיון הבאנו את דבריו של ינאי המלך שהזהיר את שלומציון מפני הצבועים, העושים כזמרי ומבקשים שכר כפינחס.
אדם שעושה מעשה זמרי עושה דברים שלא מתוך אידיאולוגיה אלא מתוך תאוות יצרים. פינחס לעומת זאת הוא איש האידיאולוגיה. כאשר יצרים ואידיאולוגיה נפגשים באה הצביעות, שכן האדם אינו פועל בשם הרעיון כפי שהוא מציג אלא בשם האינטרסים האישים.
פינחס בן אלעזר רצה להראות כי ישראל אינם צבועים, הם חוטאים בבנות מדין מתוך חוסר שליטה עצמית ומרי אין כאן. פינחס ידע לנתק בין אידיאולוגיה ליצרים, אפילו כאשר הוא מקנה לה' אין הוא עושה זאת מתוך כעס וזעם. הוא הורג את זמרי מתוך החלטה שקולה שהריגתו תחלחל לעם ותפסיק את כדור השלג שאותו בלק בן ציפור גלגל.
ועל כן זכה פינחס לברית כהונת עולם ולברית השלום, שכן הכוהנים הם משרתי ה' שלא עובדים מתוך שיקולים עצמים ומתוך כך מביאים שלום לעולם.