המחלוקות בתורה שבעל פה
פרשת קרח משמשת את חז"ל ואת הפרשנים, ובעקבותיהם את ההוגים והדרשנים, כמוקד לדיון ועיסוק בעניין המחלוקות. שאלת המחלוקת בעולם היהודי היא שאלה משמעותית ביותר, שהרי כל עולמה של תורה שבעל פה בנוי על מחלוקות. מספר רב של דרשות חז"ל עוסקים בעניינה של המחלוקת, והדברים דורשים לימוד רציני ובירור מעמיק.
בעיון זה נצעד בעקבות השפת אמת בתורה לפרשת קרח, בה הוא דן בחטאו של קרח דרך עיסוק בשאלת המחלוקת בכלל.
האחדות והפירוד בעולם
כדי להבין את עיקרי הדברים הרלוונטיים לענייננו, יש צורך להקדים ולהביא את דברי השפת אמת בתחילת התורה:
"כי באמת שורש הכל אחדות אחד, כי ה' יתברך ברא הכל. רק שבעולם הזה יש פירוד, וזה עצמו עניין הבריאה..." (תרל"ה "במדרש").
בכל יום ויום אנו מזכירים לעצמנו, ב'שמע ישראל', שה' הוא אחד. האחדות של הקב"ה היא מוחלטת ומושלמת, ולכן כל דבר שהוא ברא והוא חלק ממנו חייב להיות אחדותי כמוהו. היסוד הזה מוביל אותנו לבעיה עצומה שקיימת בעולם המחשבה היהודי: איך הקב"ה, שהוא 'אחד', יכול ליצור עולם מלא בפירודים וניגודים, עולם שכל יצור בו שונה מחברו? אנו מאמינים שהעולם הוא חלק מהקב"ה (בשפה הקבלית-חסידית הגדירו זאת בביטוי 'לית אתר פנוי מיניה' - אין מקום שפנוי מהקב"ה), ואיך מסתדרים האחדות והפירוד יחד?
כאשר השפת אמת אומר: "וזה עצמו עניין הבריאה", הוא רומז לשיטה ותורה שלמה שבאה לתאר ולהסביר את בריאת העולם על פי הקבלה והחסידות. לא נלאה אתכם בתפיסות קבליות ובהסברים עמוקים הנוגעים למושגים כמו 'צמצום', 'חלל פנוי', 'רשימו', וכדו'. לצורך העיון שלנו רק נזכיר את הנתון החשוב, שהעולם הזה בנוי ומבוסס על פירוד, ודווקא מתוך אחדותו של בורא העולם יש צורך ושאיפה תמידיים לצמצם את הפירודים ולהוביל אותם אל עבר האחדות.
הפירוד והאחדות - הפרט והכלל
השפת אמת, בהמשך התורה הנ"ל, מנסה לתת כמה עקרונות ופתרונות לבעיית היחס שבין אחדות הבורא ובין הפירוד שבעולם (הדברים מובאים בעיקר בקטעים שלא נצטט בעיון זה). הרעיון שמנחה את השפת אמת הוא ההפרדה בין חיצוניות העולם לבין הפנימיות שלו ובמילים אחרות - בין המעשה לבין הכוונה. נסביר את הדברים באמצעות שתי דוגמאות.
אם נאזין לנגינה של תזמורת גדולה ונבודד את הצליל של כל כלי נגינה, נשמע קולות שונים לגמרי. לכל כלי יש את הביטוי שלו ואת הגילוי החיצוני שהוא משמיע לנו. אבל, אם נתעלם מהגילוי החיצוני הפרטי, ונאזין למנגינה הכוללת, אז נשמע יצירה אחת מושלמת. דוגמא נוספת היא מטס של להק מטוסים: אם נתבונן במטס ונבודד כל מטוס לעצמו, אז נראה מספר מטוסים, אבל אם נסתכל רק על המבנה הכללי - נראה מבנה אחד שלם.
על פי הדוגמאות הללו נבין את הרעיון שמאחורי דבריו של השפת אמת. כאשר אנו מבודדים בעולם את הדברים על פי הגילוי החיצוני שלהם, הרי שאכן אנו מבחינים בפירודים ובניגודים. אבל, אם נמקד את מחשבתנו ומבטנו בעולם הפנימי של הדברים ובכוונה שמאחורי המעשה - הדברים יקבלו מימד אחדותי.
אם בכל מעשה שאדם עושה הוא מכוון לשם מטרה אחת, הרי שכל מעשיו, גם אלו השונים זה מזה, יקבלו משמעות אחת. לכן, אם בכל דבר שיעשה האדם הוא יכוון לשם שמיים ולשם מטרה אחת של עשיית רצון ה', הוא מכוון את כל הפירודים שבעולם לאחדות כוללת.
הכוונה לרצון ה'
לאחר ההקדמה החשובה הזאת נוכל להבין את דברי השפת אמת ביחס למחלוקות:
"ובמשנה: (אבות ה', יז): 'כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים'. הוא גם כן כנ"ל, שכל אחד יש לו דעה מיוחדת, ואין דעות בני האדם שווה. אך כשכל אחד רצונו לשמים, בזה מתאחדים להיות אחד".
עולם הניגודים שבטבע קיים גם בתכונות בני האדם, וממילא גם בדעות שלהם - ניגוד ופער בין דעות של בני אדם הוא חלק מן הפירוד המובנה בעולם. התוצאה הטבעית של הניגוד הזה היא המחלוקת.
גם כאן מציב השפת אמת את משנתו הכללית ביחס לפער שבין הפירוד לאחדות. הוא מבאר, על פי דברי המשנה באבות, שאם כל אדם המגבש את דעתו ועמדתו יכוון לשם שמיים, כלומר אם העולם הפנימי שמאחורי העמדה והמעשה שלו 'מפוקס' לקיום רצון ה', אז כל הדעות שבעולם יתאחדו, שהרי לכל בני האדם תהיה את אותה המטרה.
חטאו ועונשו של קרח
השפת אמת מבאר את חטאו ועונשו של קרח בהתאם לשיטתו:
"ואיתא: 'איזהו מחלוקת שאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח ועדתו'. אף כי נראה שרצה קרח להיות כהן גדול ועובד ה', עם כל זה לגרמייהו (=לעצמו) הוא. כי גם (=אפילו) מי שרוצה לתקן עצמו לעלות מדרגה, אינו נקרא 'לשם שמים', אף כי גם זה טוב הוא...מכל מקום כשהוא במחלוקת צריך להיות ממש לשם שמים בלבד, ואז ניתקן לבוא לאחדות. אבל ביש בו קצת נגיעה, צריכין להיות רק בשלום...וזהו שכתוב שאם אינו לשם שמים, אין סופו להתקיים, פירוש - שאינו בא לאחדות ונשאר במחלוקת, ונמצא נכרת ונאבד מהכל".
השפת אמת עונה על שאלה סמויה (שעולה בפירוש בתורות אחרות), והיא איך בכלל ניתן להשוות בין מחלוקות הלל ושמאי, הנוגעות לתורה ולבירור האמת, לבין מחלוקת קרח ועדתו, שהייתה חטא עצום? השפת אמת עונה על כך ואומר שקרח לא היה במצב שכולו חטא ועוון. היה בעמדה של קרח, מבחינה מסוימת, דבר חיובי. קרח לא התכוון להרוס את ההנהגה של עם ישראל, אלא הוא רצה לקדם את עצמו בסולם של עבודת ה'. הוא רצה להיות כהן גדול ולהעלות את עצמו במדרגות הרוחניות והדתיות שלו, ועל כך אין נגדו ביקורת. חטאו של קרח נובע מהשאלה הקריטית, שהצגנו לעיל, והיא שאלת המניע והכוונה: כוונתו של קרח לא הייתה לשם שמיים בלבד, אלא היו לו גם אינטרסים אישיים, וכאשר המניע הוא אישי ואנוכי - המעשה והרצון מאבדים את משמעותם החיובית.
בסוף דבריו מנסה השפת אמת להסביר את פשר עונשו של קרח. מאחר שקרח נשאר בעמדת המחלוקת, ולא ניסה להגיע לאחדות דרך ההכוונה לשם שמיים - הוא נשאר בעולם הפירוד, וכאמור לעיל - עולם הפירוד הוא עולם הסותר את אחדותו של ה' ושל העולם שברא. ממילא יובן עונשו של קרח, שנאבד מן העולם: אין מקום לפירודים בתוך עולמו של הקב"ה.