"יש עצה!" אמר לו הרבי.
"תהיה שרוי בשמחה ומובטח לך שבזכות השמחה ייפתרו כל בעיות הפרנסה".
"אבל רבי" זעק החסיד. "איך אפשר להיות שרוי בשמחה כשרעבים ללחם?"
"נו" הפטיר הרבי, "מה לא עושים בשביל פרנסה?"
הבדיחה הזו מעמידה זו מול זו שתי תפיסות המגדירות מהו אושר:
תפיסה אחת: חיצונית ועכשווית הטוענת: אם יש לך כל טוב- אתה שמח.
ותפיסה שניה: פנימית וסבלנית הטוענת: אם אתה שמח - יש לך כל טוב.
התפיסה הראשונה- לא מאפשרת לאדם להיות שמח כמעט אף פעם, שהרי אין יצור אנוש שכל צרכיו מסופקים. תמיד נותרים עוד שטחים בהם ניתן להתקדם ולהתפתח. הן בחומר והן ברוח.
התפיסה השניה- מאפשרת לאדם להיות שמח תמיד. גם כשמצבו החומרי והרוחני לא מושלם הוא יכול להרגיש טוב. אם ירגיש טוב ממילא ישתפר מצבו הרוחני ואולי גם מצבו החומרי וחייו יהיו טובים יותר.
איך מובילה השמחה לשיפור במצב? איך היא מובילה לחיים טובים יותר?
'תחשוב אחלה- יהיה אחלה'
קודם כל השמחה קשורה מאוד לאופטימיות ולחשיבה חיובית, וחשיבה חיובית גורמת לנו לראות את המציאות באופן חיובי יותר. זהו עיקרון שמנוסח בסגנונות שונים. המשנה באבות אמרה: "איזהו עשיר- השמח בחלקו" כלומר מי ששמח במה שיש לו יחווה חוויה של עשירות כי הוא מרגיש שלא חסר לו דבר. חסידי ברסלב יאמרו: "תחשוב טוב- יהיה טוב" והפרסומאים של החומוס ניסחו זאת קצת אחרת... בעצם זה אותו עיקרון. אם אנחנו מתבוננים באופן חיובי על המציאות זה גורם לנו לחוות אותה בצורה יותר חיובית. אנחנו מגלים פתאום שדברים שנורא הרגיזו אותנו או ציערו אותנו הם בכלל לא כל-כך חשובים. בניסוי שערכו בנושא הקריאו לנבדקים סיפור על אדם שמח ואדם עצוב. מחצית מהנבדקים היו במצב רוח טוב ומחציתם במצב רוח עצוב. נמצא שאנשים עצובים זכרו הרבה יותר עובדות על האדם העצוב בהשוואה לאלה שהיו במצב רוח שמח. בקיצור: כשאנחנו עצובים אנחנו נוטים לראות את העצוב והרע וכשאנחנו שמחים אנחנו נוטים לראות את הטוב והשמח ואז אנחנו שמחים עוד יותר.
חשיבה חיובית מובילה לפעולה חיובית
בנוסף, כשאנחנו מסתכלים על המציאות ובמיוחד על אנשים סביבנו באופן חיובי אנחנו מתנהגים בצורה נכונה יותר וכך עוזרים לדברים להתנהל טוב יותר. לדוגמא: כשתלמיד בטוח שמורה פגע בו כי "המורה נגדו", הוא יתנהג אל המורה באופן לא ראוי. המורה באמת יכעס והתלמיד לא יאמין שהמורה הזה הוא אדם שאפשר לדבר איתו. כך יווצר מצב של נתק בין התלמיד לבין המורה כי התלמיד לא מאפשר תקשורת. לעומת זאת, אם התלמיד בטוח שהמורה הוא אדם חיובי שפגע בו בשגגה הוא יפנה אליו באופן גלוי, יפתח ערוץ תקשורת ויגרום ליישור ההדורים ביניהם.
חשיבה חיובית מובילה להרגשה חיובית
קשה לנו להאמין שניתן להשפיע על רגשותינו אבל מתברר שזה אפשרי. עובדה שהתורה מצווה עלינו לאהוב זה את זה. אם אפשר לצוות על רגשות סימן שניתן לשלוט בהם. השכל משפיע על הרגש. חשיבה טובה מובילה להרגשה טובה. חוקר בשם ד"ר שכטר טען שבעצם כל הרגשות מורכבים משני מרכיבים: המרכיב האחד- תחושה של עוררות פיזית כלומר- קצב פעימות לב מהיר יותר רמה מסוימת של מוליכות חשמלית בעור וכו'. המרכיב השני- פרשנות שכלית של המצב בו אנחנו מצויים. אם אדם מרגיש את העוררות הזאת כשהוא מצפה לחוויה חיובית (למשל בזמן חתונה) הוא יחווה שמחה ואם הוא חווה עוררות דומה מאוד כשהוא מצפה לחוויה שלילית (למשל בזמן אזכרה) הוא יחווה את העוררות הפיזיולוגית כעצב. בעצם אנחנו מתארים תהליך מעגלי: שמחה ואופטימיות מובילות ליותר שמחה ואופטימיות. ומי שלא מצוי במעגל הזה? מי שהמעגל שלו הוא מעגל של עצבות? הבדיחה על הרבי שאומר לחסיד שלו לשמוח מייצגת את הרעיון הזה: כשאתה נמצא במצב שנראה לך קשה וחווה מצוקה: נסה קודם כל לצאת מהמעגל ולשמוח. איך עושים את זה?
תן חיוך- זה ישתלם לך
כדי לצאת ממעגל של עצבות ושמוח מחפשים 'פטנט' ש"יוציא אותנו מהבוץ". אז יש 'פטנט': תנו חיוך! זה כל הפטנט! נכון שזה מוזר כי מי ששמח מחייך, וקשה לחייך במצב של עצבות, אבל כדאי לדעת שדווקא הדבר המוזר הזה יכול לשנות לכם את מצב הרוח מקצה לקצה. כי כמו שמי ששמח מחייך, כך מי שמחייך שמח!!! החיוך עצמו הוא לא רק תוצאה של שמחה פנימית הוא גם גורם לשמחה פנימית. כך שיש כאן מעגליות: מי ששמח מחייך ואז הוא יותר שמח ואז הוא מחייך יותר וכו'. מי שמרגיש עצבות יכול להשתלב במעגל הזה בכך שייתן חיוך וכפי שאמרנו- זה ישתלם לו!
מי ששמח- מחייך ומי שמחייך- שמח
בהצלחה ובשמחה!
* הכותבת היא מסיימת M.A בפסיכולוגיה
בהמשך למאמרי, בקשתי מהרב דוד להביא מקורות תורניים נוספים בעניין השמחה ואלו דבריו:
האם התורה רוצה שנשמח? הרי אין מצוה כזו בתורה! לעומת זאת יש ימים שיש בהם חובת אבלות (ימי החורבן וספירת העומר). האמת היא שהתורה רוצה בשמחתנו ועם זאת צריך להבין מהי שמחה. השמחה היא תאור של יחס, אוירה, רגש שבו אדם עושה מעשים. אם אדם יעשה מעשי רשעות, וישמח, אז שמחתו רק מחזקת את השלילה! בודאי שאין כוונת המאמר לשמחה כזו. אנחנו חייבים לתת לשמחה תוכן ומשמעות. מי שחי בישרות- ראוי שישמח. הרי הוא חי! זו מתנה נפלאה שה' נתן לו, והוא משתמש בה לטובה ולברכה. כמה שישתמש בחייו למעשים טובים, ראוי יותר שישמח. יותר מכך, אם הוא עוסק בדברי קדושה- תורה ומצוות. לכן אומרים חז"ל (שבת,דף ל') שיש שני פסוקים בקהלת, אחד אומר: "ושבחתי אני את השמחה"- אם כך השמחה היא חיובית. השני אומר: "ולשמחה מה זו עושה?"- משמע שהשמחה חסרת משמעות. מסבירה הגמרא: "ושבחתי אני את השמחה" זו שמחה של מצוה, "ולשמחה מה זו עושה" זו שמחה שאינה של מצוה. מסביר שם הרב קוק זצ"ל (עין אי"ה עמ' 118) ש"שמחה שאינה של מצוה" היא שמחה שאינה "מתחברת אל היושר" , שמחה שמבוססת רק על דברים חסרי ערך, שמחה כזו משאירה בסופה את האדם ללא משמעות וללא ערכים וללא מוסר, השמחה החיובית קשורה לערכים. במאמר מתואר תהליך מהחוץ אל הפנים, האדם מגיע לשמחה מתוך פעולותיו המעשיות. תהליך כזה מוזכר כבר ברמב"ם (שמונה פרקים, פרק ה' ). הרמב"ם מתאר מצב שבו אדם עצוב הולך לטייל כדי להשתחרר מהעצבות. התיאור מובא בפרק שנושאו "כל מעשיך יהיו לשם שמים". כלומר, אם יש לך מטרה חיובית לחיים, אם אתה קשור לערכים שהקב"ה מגלה לנו בתורה, אז בודאי יש משמעות לשמחת החיים שלך. לעומת זאת, העצבות תוכל לעכב את כל מהלך החיים גם כשיש מטרה חיובית ערכית. מי שמעוניין לעיין בהרחבה בסוגיה זו, יכול ללמוד את דברי הרב קוק זצ"ל שם בעין אי"ה (שבת חלק א' עמודים 122- 118 ). בתחילת דבריו קובע הרב עקרונות בסיסיים, ובהמשך יש שם הרחבה גדולה לגבי שמחה חיובית ושלילית במצבים שונים. כמובן, יש עוד מקורות רבים.