שני עניינים ייחודיים שלא מצויים בדיברות האחרים, מצאנו במצוות כיבוד אב ואם:
א. שכר המצווה – באף אחד מתשעת הציוויים האחרים לא מצאנו אזכור ביחס לשכר הצפוי למקיים המצווה. לא כן הדבר במצוות כיבוד אב ואם: "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך" וכו'.
ב. אזכורה של ארץ ישראל – כל עשרת הדיברות הם מצוות שאינן תלויות בארץ וחיובן בכל מקום. אף על פי כן, במצוות כיבוד אב ואם מצאנו אזכור יחידאי: "למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך". הביטוי: "על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך", יכול להתפרש כביטוי כולל למציאותנו בעולם הזה. אולם, ניתן גם לפרשו כביטוי המתאר את שהותנו בארץ ישראל. וכך מצאנו בדברי ר' יוחנן1: ר' יוחנן תמה הכיצד מצאנו זקנים בבבל והלא כתוב:2 "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה" (והוא מפרשו כמתייחס לא"י), אבל בחוצה לארץ לא! כיון שאמרו לו שהם מקדימים ובאים לבית הכנסת, אמר: זהו מה שמזכה אותם. מדוע רק במצווה זו אנו מוצאים את הביטוי האמור, בין אם נפרשו כמציאותנו בעולם בכלל, ובין אם נייחסו לישיבתנו בארץ ישראל?
על מנת לנסות להציע הסבר לשתי הנקודות הללו, יש לבחון את סמיכותה של מצוות כיבוד אב ואם לקודמתה - מצוות השבת.
לסמיכות זאת (שמצאנו אותה גם בפרשת קדושים: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו") נתנו חז"ל משמעות המסייגת את חובת הכיבוד: כשיש התנגשות בין חובת הכיבוד למצוות השבת אין להישמע להורים. לכן, אם הם אומרים לך: חלל את השבת, אל תשמע בקולם! ניתן להציע הסבר נוסף למשמעות הסמיכות: חז"ל למדונו ששלושה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו3. שותפות זו נכונה בכל אדם ובכל זמן. אולם, אפשר שזוהי גם חלוקה היסטורית. הקב"ה ברא את העולם ואת האדם בששת ימי המעשה, ורק אז בא הציווי ביחס לשבת. שביתה זו היא שהחלה את התקופה בה האדם מצווה להמשיך ולקיים את העולם: "אשר ברא אלוקים לעשות". ומכאן והלאה האב והאם שותפים לריבונו של עולם בדאגה להמשך קיומו והארכתו של עולם4.
לאורה של הסתכלות זו, ראוי להביא את דברי האברבנאל5: "ואפשר לומר עוד שלא אמר למען יארכון ימיך ליעד שכר המכבד את אביו ואת אמו, אלא לפי שיארכון ימיו על האדמה ובאורך הימים לא תזכרנה הראשונות, ולכן יצטרך לקבלת האבות ולכבדם וזהו למען יארכון ימיך"
לפי פירוש זה, הביטוי "למען יארכון ימיך" אינו הבטחת שכר, אלא מהווה נימוק, טעם:
הקב"ה ברא את העולם. לאחר שיעברו ימים ארוכים, לאחר שנתיישב כאן בארץ ישראל, ההכרה שהקב"ה ברא את העולם תעבור מדור לדור, רק אם כל דור יכבד את קודמו. אנו ממשיכים לקיים את העולם מתוך הכרה, שהקב"ה הוא שברא את העולם ותפקידנו לקיים את מצוותיו.
החיבור שבין הדור שלנו, כאן, בארץ ישראל, לאמת האלוקית הבראשיתית ולחיובים הנגזרים ממנה, אפשרית, רק אם נדע לכבד את הדור הקודם. מצווה זו היא ההופכת את האמת האלוקית לנצחית וארוכת ימים: "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך"6.
1. מסכת ברכות דף ח' עמוד א'
2. דברים י"א
3. מסכת קידושין דף ל' עמוד ב'
4. ועי' דברי המלבי"ם שמות כ', י"ב
5. שמות כ', י"ב
6. (על פי מהלך זה ניתן לבאר ביתר עומק את הסיבה שבגללה מצוות כיבוד אב ואם מופיעה בין חמשת הדיברות העוסקים במצוות שבין אדם למקום. רק מתוך קיום מצווה זו ניתן להעמיק את "אנכי ה' אלוהיך" – העורך)