פסח על מצוותיו הוא החג של כל המשפחה, שלא כמו סוכות שרק הגברים חייבים במצוות של חג הסוכות, הרי מצות הפסח היא "איש שה לבית אבות שה לבית", וכשמשה מוסר לישראל את המצווה הזו הוא אומר להם: "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח". ולא רק קרבן פסח היא מצווה משפחתית אלא גם "ליל הסדר" שאנו עושים זכר לקרבן פסח, גם במצווה הזו משתתפת המשפחה כולה, הגברים הנשים והילדים, ולא עוד אלא שעיקר הסדר הוא סביב הבנים, "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה". מדוע המשפחה בכלל והבנים בפרט הם במרכז חג הגאולה ממצרים? כבר בפתיחת ספר שמות התורה מציינת את המשפחה ככתוב: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, איש וביתו באו". ולא רק התורה אלא גם פרעה בחושו העיור הבין שהמשפחה ודור העתיד הם סוד ההישרדות של עם ישראל, ועל כן הוא מפנה את גזירותיו בעיקר לפגוע בדור העתיד, תחילה הוא מנסה לעשות זאת בעזרת המיילדות, וכשהוא רואה שאינן משתפות עמו פעולה להמית את הנולדים על האבנים, הוא מצוה לכל עמו: "כל בן הילוד היאורה תשליכוהו", הנסיון של פרעה לפגוע בעם ישראל אינו בעיקר על ידי האוכלוסיה הבוגרת שאמנם הוטל עליהם עבודת פרך אך לא השמדתם. מה שאין כן את הבנים ציוה פרעה להמית. גם המכות שהביא הקב"ה על פרעה ומצרים היו מכוונות לדור העתיד כמו שאמר הקב"ה למשה: "למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". גם המשא ומתן שהתנהל בין פרעה למשה עומדים הבנים במרכז, וכשפרעה שואל את משה: "מי ומי הולכים?" משיב לו משה: "בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו" ופרעה דוחה את ההצעה הזו ואומר: "יהי כן ה עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, לכו נא הגברים ועבדו את ה"., ורק לאחר מכת החושך מתרצה סוף סוף פרעה ואומר למשה: "לכו עבדו את ה . . . גם טפכם ילך עמכם".
מקומם של הבנים בגאולה היה לא רק במצרים קודם צאתם מעבדות לחירות, אלא גם לאחר בואם לארץ ישראל גם שם מעמידה התורה את הבנים במרכז בשורת הגאולה. ככתוב בתורה: "כי תבואו אל הארץ . . . והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם". ו"בניכם" שנאמרו כאן הם "הבן הרשע" כמו שמפרש רש"י: "בפרשה הראשונה נאמר והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, בבן רשע הכתוב מדבר שהוציא עצמו מן הכלל". והנה לשמע הבשורה הזאת כתוב בתורה: "ויקד העם וישתחוו". ו פירש רש"י: "ויקד העם. על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם". שלוש בשורות נתבשרו כאן ישראל ועל כולן הם שמחו והודו בהשתחוויה לבורא עולם, אפשר להבין שהעם שמח על בשורת הגאולה, שהרי לא דבר פשוט הוא לצאת ממצרים, באשר ארץ מצרים היתה בעת ההיא בית סוהר גדול, כמו שמובא במדרש (שכל טוב שמות יח): "אשר הציל את העם מתחת יד מצרים. מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר אשר הציל אתכם מיד מצרים? אלא אמר מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, ועכשיו הוציא את העם כולו יחד מתחת יד מצרים ולא היו יכולין למחות בידם", כמו כן אפשר להבין שהיתה שמחה על בשורת ביאת הארץ באשר בארץ ישראל היו ערים בצורות ועם חזק, ועל כן שמחים על שתי הבשורות שאינן מובנות מאליהן. אך יש לשאול מהי הבשורה בהולדת הבנים, לאיזה עם אין בנים,? ובמיוחד בדור שהיה רגיל ללדת ששה בכרס אחד, ובמיוחד השמחה לכאורה אינה במקומה כשהבנים שנתבשרו עליהם כאן הם "בן רשע", מהי הבשורה בבן הרשע? ואכן הבן הרשע הוא שהביא לשמחה - וכל כך למה? כי בשורת הבנים נאמרה לעם ישראל מיד לאחר מכת החושך שבה נהרגו רבים מישראל על שהיו רשעים, וממיתתם של אלו הבין העם שישראל שחטא מפסיק להיות יהודי, והם חששו מה יהיה על בניהם אם חלילה יהיו רשעים. אך לאחר ששמעו מפי הגבורה שגם לבן למרות שהוא הרשע ממשיכה התורה לקרוא להם "בנים" ככתוב: "כי יאמרו אליכם בניכם", מכאן הבין העם שישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, והיתה זאת להם בשורה גדולה, וגם על הבשורה הזאת "ויקד העם וישתחוו".
והנה התורה ברשימת ארבעת הבנים מזכירה ראשונה את הרשע, אחריו את ה"שאינו יודע לשאול", אח"כ את "התם" ורק לבסוף את הבן החכם. ואולי בסדר הזה רומזת לנו התורה את סדר העדיפויות שלנו בטיפול במגוון הבנים שלנו. בעדיפות הראשונה יש לטפל דווקא בבנים שהתרחקו, (כמו שנהג יצחק עם עשו), למשכם בחבלי אהבה, עדיפות שניה להם הם הילדים עם מוגבלויות (שאינו יודע לשאול), לאחריהם טעוני הטיפוח (התם), ולבסוף המחוננים (החכם) שבלאו הכי יסתדרו בעצמם. המשפחה היא מרכזו של העם והבנים הם מרכז המשפחה, עם נדע בסדר הזה לבנות את עמנו נזכה לגאולה שלימה.