חג הפסח מתקרב ובארגונים הירוקים מתחילים להזיע - ולא בגלל מזג האוויר. טקס שריפת החמץ שמתקיים מדי שנה, גורם לרבים משוחרי שלום כדור הארץ, לדאגה רבה. ואולם השנה, בהתבסס על פסיקה הלכתית, מציעים הארגונים אלטרנטיבה כשרה וירוקה כדי להיפטר מהחמץ ולקיים את מצוות ערב החג.
בעמותת "טבע עברי" מסרו לכיפה פסיקה חדשנית של ראש ישיבת פתח תקווה, הרב יובל שרלו, שקבע כי היות ומצוות ביעור חמץ עיקרה שלא ייראה ולא יימצא חמץ בשליטנו - דהיינו לכלות את החמץ- ניתן לטמון את החמץ בקומפוסטר.
על ידי כיסוי בעשב או בפסולת אורגנית אחרת, במשך לפחות שלושה ימים קודם ליל הסדר, אפשר לקיים בכך ביעור חמץ כשר וירוק, באופן שנפסל לאכילת כלב ומבוער מן העולם. למי שמתקשה להיפרד מהמנהג הישן, מציין הרב שרלו כי לכל הפחות יש להשתדל שלא לשרוף שקיות ניילון או כלים חד פעמיים מפלסטיק.
עינט קרמר, מייסדת עמותת "טבע עברי", טוענת כי ישנם צעדים רבים בהם ניתן לנקוט כדי לצמצם את הזיהום לקראת הפסח. "אין צורך להגיע לערב החג עם כל השאריות של החמץ", היא אומרת בשיחה עם כיפה ומציינת כי תכנון נכון של כמויות האוכל וצריכה נבונה יכולות למזער את כמות החמץ ההולך לשריפה.
לשרוף במשותף ולא לשכוח - פלסטיק איננו חמץ
"אם נשארו לכם אריזות סגורות של חמץ, ניתן לתרום לעמותות האוספות מזון לנזקקים שמוכרות את החמץ באופן מרוכז או מעבירות אותם לנזקקים שאינם יהודים", מוסיפה קרמר ומסבירה כי גם אם הוחלט לבער את החמץ, הרי שכיום הרשויות העירוניות מציבות חביות בהן ניתן לשרוף את החמץ, מהלך שממזער את הפגיעה במרחב הציבורי.
עוד מוסיפה קרמר כי אין צורך לשרוף את השקיות בהן מוחזק החמץ, אלא להוציא את החמץ מתוכן ולשרוף אותו לבדו. "את שקית הפלסטיק ניתן לשמור לשימוש נוסף או לשים בפח הקרוב, שכן שריפת פלסטיק משחררת רעלים רבים ומזהמת את הסביבה", היא מציינת.
לדבריה, לא מדובר רק בפתרונות מלאכותיים, כי אם ביסוד עקרוני. "במחשבת היהדות, מצוות ביעור חמץ מהווה חלק המתכווננות פנימית של האדם - לצאת לחירות, באמצעות ביטול ה"חמץ" של הנפש ואכילת מצה - לחם הענווה . על מנת שנהיה מסוגלים לצאת לחירות, אנו מבערים מתוכנו את מידת הגאווה, נהיים יותר קשובים לעצמנו, נפתחים כלפי חוץ- לחברה ולסביבה שבה אנו חיים- ולוקחים אחריות ממקום של בני חורין", מסכמת קרמר.