פרשת פרה: על הפרדוכסים וגבולות הרציונליות בהגותם של חז''ל

חגים ומועדים מיוחסים יש בלוח היהודי. עליהם נכתב רבות בהלכה ובמשבה. על ידם יש ימים שיצאו מהאנונימיות שבהם, ולמרות זאת הם נחבאים בצניעות. אמנם, נועדו להם לפעמים קריאה נוספת, הפטרה מיוחדת, לפעמים ויתר התחנון על כבודו, אך לא הרבה יותר מזה. לא זכו לא למצוות ואף לא לתוספות בתפילה העמידה. קל וחומר שלא זכו לתשומת לבו של עולם ההגות, שלא ראה בהם עניין למחקר ולימוד אלא באופן שולי בלבד. הדוגמה הקלאסית מצויה לדעתי בארבעת השבתות הקודמות לפורים ולפסח.
אך לא כולם שכחו זמנים צנועים אלה. הפיוט לא שכח אותם. בקיצור נמרץ אומר שלפי הפיוטים הנאמרים בימים אלה, פרשת שקלים קשורה במושג השיעורים ההלכתיים. הפיוט ראה בשקל נציג של תופעה כוללת יותר, של עצם השיעור. ההלכה והקוסמוס בכללותו בנויים בשיעור, במידה ובמשקל:
אז ראית וספרת, והכנת וחקרת, ומדדת וכלת ושקלת,
ואמרת וצברת ופקדת, וחשבת וסכמת,
ומנית וספרת, וקצבת וחרצת וגזרת,
וטפחת ושערת והבטת, והבנת והשכלת ושרת וסקרת...
כל מנין ומפקד וחשבון ומספריו, כל משקל ופלס וכיס וגזוריו,
כל כיל לח ויבש ומשוריו, כל קו וקצב מדד ושיעוריו,
היאך לדקדק חשבון לכל דבר...
פרשת פרה לעומת זאת, קשורה באחת התופעות המאפיינות את דיני פרה אדומה, הפרדוכס. הפיוטים השונים, ובמיוחד הפיוט "אין לשוחח עוצם נפלאותיך", מדגים פרדוכסים רבים המצויים בהלכה, ובכלל במציאות ובמחשבה האנושית:
אין לשוחח עוצם נפלאותיך, אין להגיד חקר דתותיך,
אין להבין תוקף מפעלותיך, אין לפענח עומק פלאותיך
אין לעמוד על ספן מדותיך, אין לחקור סוד חידותיך...
המפורשות סתומות, הגלויות עלומות, המבוארות סתומות,
הגלויות עלומות, המבוארות חתומות, המשוננות עצומות, החקוקות רשומות.
פרשת שקלים היא חגה של המידה והמשקל, של התבוניות המתמטית השולטת בעולם. פרשת פרה הוא המועד בו אנו מתבקשים לחשוב על הפרדוכסים המצויים בעולם ועל גבולותיה של התבונה האנושית.

לפני שאכנס לדיון בסוגיית הפרדוכסים עצמם, ארשה לעצמי להוסיף פרט הנראה לי משמעותי. כוונתי, לקרבתן של פרשיות אלו לפורים. פורים מהווה עבור המחשבה החסידית ייצוגה של תורת ההסתרה בלוח השנה. לית אתר פנוי מניה, אולם הקב"ה "מסתתר" בעולם. אין ביכולתי לפרוש גישה זאת במלוא היקפה, אולם אצביע רק על כך, שייתכן ושלושת היסודות הללו, המתמטיקה של העולם, הפרדוכסליות הקיימת בו, ותורת ההסתרה מהווים ממדים שונים של שיטה כוללנית המסתכלת על העולם. במכלול זה, מצביעה שבת פרשת פרה אל מה שמעבר, אל מה שמשתקף אצלנו בצורת פרדוכסים, בלשונו של רבי נחמן מברסלב, 'קושיות'. זהו המועד, אם תרשו לי, של הפרה-דוכס.

[ב]

מה משמעותו הפילוסופית של הפרדוכס? אנסה להסביר זאת תוך שאני נעזר בסיפור מבודח נפוץ וידוע המספר על האדם המחפש מטבע מתחת לפנס. כשנשאל היכן הוא איבד אותו, השיב שאמנם הוא איבד אותו במקום אחר, אך הוא מחפש אותו מתחת לפנס, כי רק שם יש אור. אנו מהתלים על אוויל זה העסוק לכאורה בפעולה אבסורדית. אולם, אליבא דאמת, לפנינו משל מופלא על איש המדע. פעולתו אינה רחוקה ממעשי אדם זה. הפנס מייצג את המתודה המדעית. ואין לחפש את המטבע - התשובה לשאלות העקרוניות המטרידות את האדם - אלא לפי מתודולוגיה מדעית זו.

במחשבה שנייה אין חיפוש המטבע מתחת לפנס אווילות מוחלטת. ייתכן ומבטו רחוק יותר מאשר נראה לנו לכתחילה. כל מספר שנים נערכות בחירות בעירייה וראש העיר השואף להיבחר שוב, מחליף את נורות הפנסים באחרות בעלות עוצמה גדולה יותר. המטבע לא תתקרב אל הפנס, אולם אלומת האור תגיע אל המטבע. בסבלנות נאותה גם אוויל יצליח. זו הייתה אמונתם התמימה של הוגים ומדענים רבים, בייחוד במאה הי"ט. החידות הגדולות של העולם שעדיין לא נפתרו, יפתרו במשך הזמן. המפתחות לאמת מצויות רק בידי המדע.

אמנם כן, את התבונה חנן הקב"ה לאדם וכדברי אבן עזרא, במבואו לפירוש התורה, השכל הוא מלאך בינינו לבין הקב"ה. ולמרות זאת, אנו איבדנו מטבע במקום אחר. אלומת האור של הפנס לא תגיע לפינה זאת. למרות ראשי העיר, יש לפנס גבול מוחלט. הוא לא יעזור לנו למצוא את המטבע.

ושמא ישאל השואל, מנין? מנין לנו שיש משהו מחוץ לאלומת אורו של הפנס? התשובה השלילית לשאלה זאת מאפיינת את גישתו של הפוזיטיביזם לסוגיו, המנסה לבנות את הידע האנושי באופן בלעדי על הניסוי המדעי. מה שמעבר לתחום חלותו של הניסוי, הוא חסר משמעות. אמנם כן, אם נפסיק לשאול שאלות נוכל בקלות לצמצם את העולם. אלא שבאותה פינה בלתי מוארת שהוכרזה מחוץ לתחום, מצויות השאלות הדתיות, אך גם השאלות המוסריות. ודווקא שם איבדנו את המטבע., מטבע שאינו אינפורמציה, אלא משמעות.

אולם יש עוד משהו שניתן ללמוד מ"תורת הפנסים". יש חושך שמחוץ לפנס, אך יש גם צללים שהפנס עצמו מטיל. אלה הם צללי עצמו, צללי המבנה שלו. זה נכון גם בנמשל שלנו: בתוך התחום המדעי עצמו, מצויים פרדוכסים. דווקא בבסיס הידע נמצא את החידות הגדולות, הצללים שהתבונה עצמה מטילה. למדנו בתורת החסידות שה"אלף" (הכתר שבקבלה) מצויה בבסיס כל ידע, ו"אלף" אותיות "פלא". את הפרדוכסים מצאנו בתחומים השונים, ואף במבצר התבונה – תורת ההיגיון. הפרדוכסים מצביעים על מה שמצוי מעבר לבינתנו.

[ג]

נקודת המוצא למאמרי זה מצויה אכן במושג הפרדוכס.[1] לעניות דעתי ניתן להרחיב את מושג הפרדוכס, ולכלול בו שני סוגים שונים. לא אפרט אותם כאן. במאמרי זה אתעכב רק בפרדוכסים מהסוג הראשון, הפוגעים בעקיבות. הם מצביעים על סתירות שאין מהן מוצא. אלא, שלא כל סתירה היא פרדוכס. הסתירה היא אמצעי מתודולוגי חשוב המאפשר לאדם להתקדם בחיפושו אחר האמת. כך למשל, כשאנו נמצאים בפרשת דרכים אנו יכולים להשתמש בסתירה כדי להתקדם. אם אנו בודקים אחת מהדרכים האלטרנטיביות ואנו מוצאים בה סתירה, פירוש הדבר שעלינו ללכת בדרך השנייה. הפרדוכס מתרחש כשכל הדרכים נעולות, או יתירה מזאת כשמובילות אלו אל אלו. הסתירה היא אמצעי במתודולוגיה האינטלקטואלית שלנו. חז"ל משתמשים במתודה זאת במקומות רבים, היא מצויה בבסיס ההוכחה בדרך השלילה. "דאי לא תימא הכי". הסתירה מביא אותנו לסלק את האזור הנגוע מהתחום בו אנו דנים. לא כך הפרדוכס. אין לנו אפשרות לנתק "שטח נגוע" מהתחום.
נוכל להדגים פרדוכס קלאסי זה בשאלה הלכתית, שהועלתה על ידי בעל המנחת חינוך (מצווה ד', קדוש החודש):
עוד אני אסתפק אם ביום ל' של אדר באו עדים כשרים שראו את החודש כדי לקדשו היום ובאו עדים שנולדו קודם י"ג שנה בראש חודש ועתה בראש חודש ניסן נעשו גדולים ומזימים את העדים כשרים או שפוסלין אותם באיזה עבירה שראו היום שעשו אותם עדים כשרים היאך לידון בזה?
אם יקבלו הב"ד את העדים הכשרים מטעם זה כיון דאיכא עדים שפוסלין אותם... היום עוד אדר ולא ניסן ולא נעשו הפוסלין גדולים, וקטנים אינם יכולים לפסול עדים. וא"כ עוברים על המצוה שיש בכאן עתה עדים כשרים ואין מקבלים אותם.
ואם יקבלו הב"ד ויקדשו החודש א"כ המזימין והפוסלין נעשו גדולים למפרע, ואיפסלו להו הכשרים, וקדשו על פי עדים פסולים, והיאך יקבלו אותם הב"ד דיודעים דשלא כדין יקדשו דהם עדים פסולין. נהי דבדיעבד מקודש מכל מקום היאך יעשו לכתחילה לקדש על ידי פסולים. ואם באמת לא יקדשו דהעדים פסולים, הלא כיון שלא יקדשו, אותם פוסלי' והמזימין קטנים והמעידים כשרים לכל עדות שבתורה. והיאך לדייני' דייני לאי דינא?
זאת היא דוגמה מופלאה של מעגל הקסמים בו אנו לכודים במקרים הפרדוכסליים. אם אנו מקבלים את העדות, הרי היא נפסלת. אך אם אנו פוסלים אותה, עלינו לקבלה. פרדוכס ה'מנחת החינוך' דומה לפרדוכסים הלוגיים הקלאסיים דוגמת פרדוכס השקרן והדומים לו. משל למה הדבר דומה? אנו מצויים באוטוסטרדה ואנו מסתבכים במחלף אליו נכנסנו. כל פעם שאנו מנסים לעלות צפונה אנו מוצאים את עצמנו נוסעים דרומה, וחוזר חלילה. במילים אחרות אנו נשארים במלכודת הלולאות של המחלף מבלי שנוכל לנסוע לכיוון כלשהו בכביש, אף לא בכיוון שלא היה נוח לנו מלכתחילה. הפרדוכסים הקלאסיים דוגמת פרדוכס השקרן, שייכים לסוג הזה.

על מבנה פרדוכסלי דומה עמדו במפורש חז"ל במשנה, במסכת כתובות (י, ו):
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ וְכָתְבָה רִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ, הַשְּׁנִיָּה מוֹצִיאָה מֵהַלּוֹקֵחַ וְהָרִאשׁוֹנָה מִן הַשְּׁנִיָּ