מה שקבעו חז"ל רוב הבקשות בהושענא רבה, כי הערבה הוא אותן שאין להם טעם וריח, רק תפילה. ועל זה כתיב "פנה אל תפילת הערער" (תהלים קב), שהוא ער וריק מכל, ותפילתו מתקבלת ביותר כדכתיב שם "תפילה לעני כי יעטוף", ואיתא שהקדוש ברוך הוא מניח כל התפילות ומקבל מקודם תפילת העני. ויש לומר בזה פירוש הפסוק "ולא בזה את תפילתם", ומדייק במדרש שהיה לו לומר ' תפילתו' ? רק שבאמת כל הד' מינים, כל אותם שיש בהם טעם וריח וכו', כולם נושעו על ידי הערער, על ידי שמשתתפין עמהם גם אותם הפחותים נתקבל תפילת כולם.
(שפת אמת על התורה לסוכות).
נהגו ישראל לומר את מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי' עד הושענא רבה, וסמכו זאת על דברי חז"ל, כי ימי הדין נמשכים עד אז, למי שלא הוכרע דינו בראש השנה ויום כיפור. מי הוא זה שלא נפסק דינו עד הושענא רבה? מסתבר כי אלו הם אותם שאין בהם 'לא טעם ולא ריח', לא מצוות ומעשים טובים ולא תורה.
לכאורה, מי שאין בו מזה ומזה ? מן הסתם גם תפילה אין בו, ומה בצע בתפילתו עוד, באיזו זכות תתקבל תפילתו?
אולם בא ה'שפת אמת' ללמדנו, כי ההפך הוא הנכון. דווקא מתוך הריקנות מתורה, עומד האדם מול ה' ושופך את לבו יותר, משום ש'אין לו על מה לסמוך'. רק בה' לבדו הוא שם את מבטחו, ולכן תפילתו כנה ואמיתית מכל תפילה. משום כך גם מניח הקדוש ברוך הוא כל תפילה, ופונה אל תפילתו.
לפי ביאור זה, נוכל לומר כי 'העני' שבפסוק הוא העני ממעש, שתפילתו מתקבלת יותר משל 'האתרוג', 'הלולב ו'ההדס'. רק כאשר נאגדים הם ביחד, ומשתתפים עמו בתפילה, אזי בזכות תפילתו תתקבלנה גם תפילותיהם כולן, ובעזרת ה' גם כל תפילותינו, לרצון לפני אדון כל.
תפילות הושענא רבה
על התפילה והבקשות בליל הושענא רבה.
