"מבחן התוצאה" הפך בשנים האחרונות למדד מרכזי בחיינו, וכל גישה חינוכית או אסטרטגיה עסקית עומדת שוב ושוב בפני מבחן זה. תופעה זו מעידה על קוצר הרוח המאפיין את החברה הישראלית, ועל חוסר האמונה ביכולת ההנהגה של תהליכים ארוכי טווח ורצופי משברים. אמנם ראוי להן למערכות השונות המשפיעות על חיינו לעצור מפעם לפעם, ולברר את מידת ההתאמה שבין תוצאות הביניים לבין המטרות הסופיות, אך השעבוד למיטת סדום זו עלולה לחנוק את החזון ולמסמס אותו.
גם קהלת עסק בגישה זו שאינה רואה ערך במעשה האדם אלא על פי תוצאותיו, והוכיח את הסתירה הפנימית שיש בה מכמה טעמים. ראשית, משום שלעולם ההצלחה היא זמנית ואין לדעת אם היא אינה בגדר "עושר שמור לבעליו לרעתו" (קהלת ה, יב). שנית, משום שההצלחה אינה מביאה בהכרח לידי סיפוק ומילוי נפשי אלא אדרבה "אוהב כסף לא ישבע כסף" (שם, ט), ולעיתים רבות היא כרוכה בלחצים ומתחים עד כדי כך ש"השבע לעשיר איננו נותן לו לישון" (שם, יא). ומעל לכל, משום שלא ניתן למדוד את התוצאות הרוחניות של מעשה האדם ואת ה"שם הטוב" שהוא קונה בעמלו הרוחני, ומטבע הדברים מדידה זו מתמקדת ב"שמן הטוב" של הישגיו החומריים והשטחיים וחוטאת לעולמו הפנימי של האדם.
אלא שעל אף הסתייגויות אלו, קהלת קבע כי "טוב אחרית דבר מראשיתו" (שם ז, ח) וכי יש לראות בחיוב את עמידת האדם בפני הישגיו ותוצאותיו החיוביות. ישנו ערך גדול בהשלמת מעגלי העשייה שאדם עמל בהם כל ימיו, והתחושה הטובה המלווה את הקוצרים ברינה נותנת משמעות חדשה לכל השלבים המוקדמים של הזריעה בדמעה. מלאכת ה'מכה בפטיש' מלמדת אותנו שהמעשה הפרטי אינו נמדד רק בפני עצמו, ואם הוא משלים מעגל רחב של עשייה הריהו מקבל חשיבות של מלאכה בפני עצמו. כשלומדי תורה זכו להגיע לידי 'סיום' של יחידת למידה הרי הם מציינים זאת בסעודת מצווה, ותחושת הסיפוק וההתעלות שמלווה אותם צריכה לתת להם כוח בהמשך עמלם הרוחני.
דומה, שמלבד התוכן המייחד את חג הסוכות מצד עצמו, חג זה מסכם ומשלים מעגלים שונים של עמל ועשייה ומשום כך זכה להיקרא 'זמן שמחתנו'.
ראשית כל, בשל היותו "חג האסיף" המשלים מעגל עשייה חקלאי של השנה הקודמת, ולעניין זה הוא עוד נקרא על שמה - "בצאת השנה" (שמות כג, טז). זמן שמחה זה הוא הראוי לכתחילה להבאת הביכורים, ולראות כיצד "ראשית פרי האדמה" זכה גם להגיע לידי אחריתו.
שנית, מפני היותו אחרון לרגלים המשלים את מעגל החובה של אדם מישראל להראות את פני ה' אלוקיו, ומרגע זה ואילך הוא עשוי לעבור על איסור 'בל תאחר' (עיין ר"ה ד, ב). ומכאן, שגם בעולמו הרוחני של האדם ישנו 'חג אסיף' שמהווה נקודת השלמה לכל חובותיו, ואין אפשרות לגרור אותם עד אין סוף. מרן הרב קוק (אורות התשובה ט, י) הוסיף נדבך נוסף לרעיון זה, באשר הוא רואה את חג הסוכות כהמשך ישיר והכרחי לימים הנוראים. שכן ימי הדין הללו מעמידים בפני האדם את חסרונותיו וכשלונותיו ועלולים לפגוע ברצון החיים ובכושר ההתמודדות שלו, ויש הכרח להביאו לידי שמחה על הישגיו הרוחניים ולבנות בו את הביטחון הרוחני בדרכו כדי לאזן מסר זה, ודווקא שמחת החג מעמידה את חרדת הדין של הימים הנוראים במקומה הראוי.
ושלישית, מפני היותו קץ למעגל רחב מאוד של שבע שנות השמיטה, המסתיימות בקבלה מחודשת של עול מלכות שמים בעת קיומה של מצוות ה'הקהל'. ללמדנו, שכל סיום מעגל מזניק את הציבור כולו לנקודת פתיחה חדשה, השואבת את מלוא רוח הקודש של האתגרים הקודמים ויוצאת לדרך חדשה הרצופה באתגרים גדולים יותר. ומשום כך "טוב אחרית דבר מראשיתו".