בצהרי יום הכיפורים עצרו כולם את הנשימה…
הדבר אירע שנה אחרי שנה בבית המקדש בירושלים. הכהן הגדול לבוש בגדי לבן נכנס פעם אחת ויחידה לקודש הקודשים על מנת לקיים את טקס הקטרת הקוטרת. לא בטוח שהוא יוכל לצאת משם בחיים הכל תלוי בכוונות ובאיכות העבודה.
על פי המשנה במסכת יומא עקב מורכבותו של היום החל הכהן בחזרות ושינונים כשבעה ימים לפני יום הכיפורים. הכהן עבר סדנאות לימוד וחזרה על פרטי העבודה והקרבנות.
מעבר לחשיבות ולמורכבות היום עצמו הוא יום מתיש למדי עבור הכהן. לילה קודם אסור היה לו להירדם ובתוספת העובדה שהוא צם כמו כולנו, טובל חמש פעמים במקווה במהלך היום ומחליף עשר פעמים את בגדיו בין העבודות השונות הרי שאין לנו מה לקנא בו…
שני שיאים היו לו ליום הכיפורים בבית המקדש שיאים אשר היו מלווים בחששות כבדים על ידי הצבור הרב אשר נאסף לרחבת המקדש חששות אשר בטאו את התפילה והכמיהה כי חטאי העם יסלחו על ידי אלוקים ביום זה.
השיא הראשון הוא הקרבת שני השעירים, טקס ייחודי אשר רב בו הנסתר על הגלוי ובו נבחרים שני שעירי עיזים השווים בקומה ומראה. גורל השעירים הוא בכל מקרה למיתה אולם האחד יוקרב קורבן לה' בבית המקדש והשני נשלח לגורלו לעזאזל [כן משם נשאר לנו הביטוי לך לעזאזל…] – צוק גבוה וטרשי במדבר יהודה אשר ממנו מגולגל השעיר אל מותו.
על פי המסורת בבית המקדש הייתה "לשון של זהרית" כלומר בד ארגמן אשר במידה ועוונות בני ישראל היו נמחלים היה הופך באחת ללבן כסמל להיטהרות העם ולמחילת עוונות .
השיא השני היה כאמור כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים ,המקום המקודש ביותר. רק פעם אחת בשנה מותר לכהן להיכנס לאותו מקום מקודש וגם אז מדובר בטקס קפדני אשר חשוב היה לשמור על כל כלליו. במהלך הכניסה צריך היה הכהן להקטיר קטורת ובחסות העשן להזות מדם השעיר אל מול ארון ה' אשר ניצב בקודש הקודשים.
היו תקופות בהסטוריה בהן משרות הכהונה היו נקנות בכסף על ידי אנשים אשר אינם ראויים לכך. אותם "כוהנים" לא זכו לצאת מקודש הקדשים בחיים והמסורת התלמודית מספרת כי באותה תקופה היה הכהן הגדול נכנס כאשר חבל ארוך כרוך למתניו למקרה שחלילה ימות ואז יצטרכו למשוך אותו החוצה עם החבל…
כיום שאנו רחוקים מעבודת המקדש וחסרי כהנים גדולים וקורבנות , נשאר לנו כזכר הוידוי.
מחיקת העוונות אינה דבר אוטומטי אשר נעשה מעצמו. על מנת להיזדכות על המעשים הרעים שעשינו יש צורך בוידוי. כלומר בחרטה ופרוט המעשים השליליים אשר נעשו על ידינו.
בזמן המקדש הכהן הגדול היה מתוודה בשם כולנו אולם כיום כל אחד הוא "כהן " לעצמו, על כל אחד מוטלת החובה להתוודות על חטאיו. נוסח הוידוי מתחיל בנוסח אחיד "חטאתי עוויתי ופשעתי…" ולאחריו יש למנות ולפרט את החטאים אותם עשינו במשך השנה החולפת. דבר שכשלעצמו איננו קל נפשית שכן הדבר מצריך התמודדות אמיצה וחשבון נפש נוקב על ידי כל אחד ואחת, שני דברים מהם אנו מנסים להתמק במשך השנה כולה.
הוידוי מהווה את אחד השיאים בתפילת יום הכיפורים ובמהלך הדורות נוספו לו פרטיים כתובים אשר נועדו להקל עלינו בעלי הזיכרון הקצר את פרוט החטאים.
את הטעם של אותה התרגשות והתפוגגות המתח עם יציאת הכהן הגדול מקודש הקודשים משיר בפינו פיוט אשר נאמר בשמחה אדירה גם בתקופתינו, פיוט אשר נקרא "אמת מה נהדר.." ועקרו נסיון לשוות בדמיוננו את מראהו הנהדר של הכהן הגדול בצאת מקודש הקדשים "כדמות הקשת בתוך הענן… כורד הנתון בתוך גינת חמד…ככוכב הנגה בגבול המזרח…"