סגור

"דממה שזועקת אמונה, עשייה ושליחות"

השכל האנושי לא מסוגל לתפוס את זוועות השואה, רק אלוקים יכול להבין את המהלכים של עצמו ומאיתנו מצופה לקבל את המצב בדממה, אך כזאת שמלאה בעשייה של חסד ונתינה לזולת | סגן אלוף, הרב שאול אופן בטור מיוחד ליום הזיכרון לשואה ולגבורה

סא"ל הרב שאול אופן
כו בניסן התשפא
,
08 באפריל, 2021 16:56
סא"ל הרב שאול אופן

סא"ל הרב שאול אופןצילום: באדיבות המצולם

מתהלך ברחובות וורשה השוקקים ומלאי השאון. כמה שעות לאחר מכן צועד בחלחלה על אדמת אושוויץ ובירקנאו. מתבונן בערמות הנעליים ובתנורי האפר. עוצם עיניים ורואה בדימיוני את כל משפחתי הענפה רועדים מקור ומרעב, ומובלים למוות משונה ואכזרי. אלו המחשבות והתחושות שליוו אותי כרב משלחת צה"ל לפולין לפני כ-12 שנים. 

כמעט כל משפחתי מצד סבי נספתה בשואה. סבא אהרן ז"ל היה היחיד שהצליח לברוח בזמן אל רוסיה הקומוניסטית, להתחתן, ולאחר כמה שנים לעלות לארץ. בדרך, במחנה פליטים "פוקינג" שבגרמניה, נולד להם תינוק קטן וחמוד – אבא שלי. הוא נקרא על שם סבו: מאיר.

אבי ז"ל גדל על חוויות השואה. חלק ממשפחתו סבלו מסיוטי הזוועות שלא עזבו אותם עד יומם האחרון. מבחינתו, השירות הממושך שלי ברבנות הצבאית הוא סגירת מעגל למול חוסר האונים שחוותה משפחתנו בשואה. סבא של אבי ז"ל, הרב מאיר אופן מהעיירה ריישא, הלך אל מותו בקבר אחים עם ספר תורה בזרועו האחת ושופר בזרועו השנייה. במנהיגותו הייחודית, הוא עודד ורומם את רוחם של קהילתו ברגעי חייהם האחרונים, עת מסרו נפשם על קידוש השם. ואילו אני, בנו, הולך בגאון ובעוז עם ספר תורה ושופר, ומזכה את חיילי צבא ההגנה לישראל העומדים על משמר ארצנו. הנאצים ימ"ש רצו להשמידנו, אך מזימתם לא צלחה. אנחנו נטועים חזק כאן בארץ ישראל, ומשרתים בצבא היהודי העוצמתי המגן בכל רגע ורגע על העם היושב בציון – צבא ההגנה לישראל. 

צילום: באדיבות המשפחה

בפרשת שמיני חווה אהרן הכהן טרגדיה כפולה. שני בניו נהרגים באותו היום שבו הוקם המשכן. "אור החיים" בפרשנותו המיוחדת והאופטימית, מסביר שבני אהרן נהרגו כתוצאה ממשיכה נפשית עזה אל הרוחניות והעל-מודע. גופם לא היה יכול לשאת את געגועי הנשמה אל האלוקים, ולכן פרחה נשמתם מגופם. המסר עבורנו הוא לזכור. בעת שנשמתנו שואפת להתחבר לרוחניות, עלינו לזכור את השליחות שלנו בביצוע פעולות ממשיות בעולם הזה. פעולות ממשיות של חסד ונתינה לזולת - פעולות שמממשות את הערכים האלוקיים. אמנם אבותינו נרצחו בשואה, אבל אנחנו ממשיכים אותם ואת מעשיהם הטובים כאן בעולם הזה. 

לא ניתן להסביר את זוועות השואה בשכל אנושי, רק אלוקים יכול להבין את המהלכים של עצמו. התגובה היחידה הרלוונטית היא תגובת אהרן עת נודע לו שנהרגו שני בניו: "וידום אהרן" (ויקרא, י', ג'). אין מדובר בדממה דוממת. מדובר בדממה שזועקת אמונה. דממה שזועקת: אנחנו כאן ממשיכים את השלשלת. דממה שזועקת עשייה ושליחות.

סא"ל אופן הוא ראש ענף כשרות בחיל הרבנות הצבאית.

08.04.2021

1. לא. לא דממה (משה אהרון )

במסע לגיא ההרגה בכיתי את בכי חיי .

--------------------------------------------------------------

בשנת 2015, במסגרת מסע לפולין לגיא ההרגה.

עמדתי בצידי המסילה המובילה לכבשנים.

בסך לצלילי מרש עברי,

צעדה באון ובגאון משלחת צהל.

ובראשה אלוף בצהל

ובידיו אחז ספר תורה קטן [[של אילן רמון]

שם בכיתי את בכי חיי

ושם נדמה היה לי שמבעד למסך הדמעות

ראיתי עוד משהו בוכה, מסתתר בין העננים

. שם קניתי את העוז והזכות לכתוב

את הדברים הבאים :





אנשי אמונה בגדו
----------------------------
יש יום אחד בשנה.
יום השואה והגבורה
בו אני משיב גמול לאלוהי
מסתיר ממנו פנים .
מתחבר לאחיי האתאיסטים
שלא להאמין באלוהים
ליום אחד בלבד
ושלא לקיים את מצוותיו.

ליום אחד.
כך אני ממליץ לכל
אחיי המאמינים לנהוג.
אחרת בעיניי

אמונתם אך

פלסתר.
משה אהרון

דווח על תגובה לא ראויה
08.04.2021

2. היום כיבסתי את הדגל בדמעות (משה אהרון )


הדגל שלי מכובס בדמעות
-------------------------------.
ביום השואה והגבורה .
אני מנופף בסדין אדום לשמיים
מושיט לו לאלוהיי גט פיטורין יומי
אך ליום אחד בלבד.
ביום זה, אני לא עובד אלוהים
ולא עובד בכלל.
רק בוכה ללא הרף
לכבס בדמעותיי את הדגל שלי
דגל הלאום.
וכך אני שב לגהץ אותו
בלהט הצורב של יום הזיכרון
ולהניפו גאון בראש התורן
ביום העצמאות

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר