לפני כשבועיים קיבלתי שיחה למכשיר הנייד הגרמני שלי מאחראית התרבות מהקהילה היהודית "תוכלו לבקש מכמה חניכי להב"ה (להב"ה - תנועה נוער דתית לאומית אשר פועלת להפצת יהדות בקהילות היהודיות בגרמניה) להקריא את שמות נרצחי קהילת ברלין בטקס יום השואה?" היא ביקשה בנימוס אירופאי טיפוסי. "אני אשתדל" עניתי לה בסוף השיחה, "אתה חייב לעזור לי אביתר" היא התחננה, "אין לנו עוד בני נוער יהודים בברלין שמוכנים לעשות זאת".
בתור ישראלי, המשרת כשליח תנועת בני עקיבא העולמית בגרמניה, קשה היה לי לשמוע שבקהילה היהודית הגדולה בגרמניה, המונה 14,000 חברים, לא הצליחו למצוא כמה בני נוער בודדים אשר יסכימו להקדיש ולו שעה מזמנם, שעה אחת בשנה לזכר קורבנות השואה האיומה בגרמניה.
זו הפעם הראשונה בחיי שאני כאן על האדמה הארורה הזאת, אדמת גרמניה. מטבע הדברים יוצא לי לא מעט לחשוב ולהרהר בענייני העבר, הרי בכל זאת, במדינה זו נגזרו גזירות אשר גרמו לרצח מיליוני מבני עמינו. אני לא מבין איך ישנם מליוני אזרחים גרמנים חייכנים ומנומסים אשר לא יודעים שלפני 70 שנה טבחו פה מליונים? איך זה שאין להם מושג? לצערי, אחוז עצום של היהודים בגרמניה (כ-170,000 יהודים) אף הוא לא מכיר את גודל האסון!
בימים אלה, תקופה של חגים לאומיים של מדינת ישראל, אני רוצה לצעוק בקול גדול:
מכאן, ממקום זה ממש לקחו יהודים למחנות השמדה!
מכאן, היכן שאני עומד, עמד סבא של חברי הטוב מיד לפני שהפרידו אותו ממשפחתו!
כן כאן, בברלין, העיר היפה והמתקדמת, העיר הכי מסבירת פנים לתיירים!
בדיוק כאן, עמד חברו הטוב אשר ניסה לברוח, ובדיוק כאן ירו בו!
כאן, גזזו פאות לאלפי יהודים!
במקום זה ממש עמדה אמא, אשר בכתה בגלל שלא נישאר לה שום דבר בחיים. כאן היא אף איבדה את חייה.
וכאן, במקום מגוריי הזמניים בברלין, מקום בו רושם אני שורות אלה, גרו לפני פחות משבעים שנה יהודים.
השאלות, רק הולכות ומתעצמות: איפה א-ל נקמות ה? איפה הנקמה שלו? איפה הנקמה שלי? אולי כשאני כאן ולא תמיד מרגיש, אולי גם אלי תגיע השכחה? אולי היא בעצם כבר הגיעה? איך הכל רגיל כאן? אולי הגרמנים של ימינו לא אשמים בכלל? אני צריך לשנוא אותם?
אני מרגיש שכאן, ובמיוחד בימים אלה, זה מבחן האמונה של הקב"ה בנו. אנחנו, בני האדם איננו יכולים להכנס לחשבונות שלו. אני מאמין שחובה עלינו לנסות לזכור ולא לשכוח את שהיה. חובתי כאן בגרמניה, כשליח היא ללמד ולהמשיג כמה שיותר את עניין השואה. אם אנו השליחים מישראל, לא נחנך לזכר השואה בקרב היהודים, אז מה יחנכו בקרב הגויים.
כי דווקא כאן, ובמיוחד היום, חובתנו ללמוד ללמד ולזכור!
אביתר אביעד הוא שליח תנועת בני עקיבא העולמית ולהב"ה בברלין, גרמניה.