תזכורת קטנה לכמה דברים טובים שיש פה במדינה -
1. הסולדריות החברתית – כמעט אין מה להגיד בנושא, אבל רק למקרה ששכחנו, אזרחי מדינת ישראל כבר ב 7 באוקטובר התגייסו למלחמה ולא מדובר רק על מי שגוייס למילואים. עם ישראל קם והחל לפעול ללא לאות בתחומים כה רבים. אלו שהתנדבו להסיע חיילים, אלו שהחלו לגייס ציוד חסר ולדאוג לחלוקתו, אלו שפנו לעזור למפונים, למשפחות החטופים, למשפחות השכול. ארגונים שלפני רגע עמדו בראש המחאה, התגייסו בין לילה לעזור לכל מי שרק אולי צריך. וזה היה מדהים. והאמת, זה עדין מדהים. רק צריך לזכור שזה לא נעלם, החסד הזה עדין קיים ומסתבר שהוא היה קיים תמיד, פשוט קצת שכחנו למקד בו מבט.
תסתכלו מסביבכם, תראו כמה טוב יש פה מסביב והוא כולו תוצרת הארץ. יכול להיות שיהיו רגעים שתצטרכו להרים את הראש ממש גבוה כדי לראות את זה, אבל הסולדריות הזו היא חלק מתקומתה של הארץ הזו. וזו סיבה ממש טובה לחגוג.
2. צבא הגנה לישראל – הסמיכות ליום השואה צריכה להזכיר לנו שה 7 באוקטובר לא היה שואה. מישהו אמר (לצערי לא מצאתי את המקור) שבשואה היינו יתומים, ב 7 באוקטובר אבא פישל. אנחנו לא יתומים בימים אלו, יש מי שיכול להגן עלינו. יש לנו צבא שהוא שלנו והוא מנסה לעשות את הטוב ביותר כדי להגן על אזרחי המדינה. אז כן, הוא כנראה פישל ב 7 באוקטובר אבל מיד קם על רגליו ומאז עושה גדולות ונצורות. ותראו את מי שנמצא שם ונלחם עבור העבר והעתיד שלנו, מבוגרים שמתנדבים, צעירים שחשבנו שהם דור המסכים, הפכו להיות דור אריות שרץ להגן עלינו. הידיעה שיש לנו יכולת להגן על עצמנו היא סיבה טובה לחגוג.
3. להיות יהודי בארצנו – זה לא מובן מאליו בעיני שיש לנו את היכולת להיות יהודים בלי להתבייש. די בכך שנתבונן באנטישמיות שגוברת בעולם, בדיונים של מה לעשות עם כיסוי הראש כשנוסעים לחו"ל, לראות מה קורה בקמפוסים וברחובות של ארה"ב, ארץ החופש לכאורה ולדעת שכאן, למרות המחלוקות, אנחנו יכולים להיות יהודים. נכון, השנה האחרונה נתנה תחושה שגם כאן במדינת ישראל לפעמים קשה להיות יהודי, אבל אני מאמינה שעדין, זה הרבה יותר טבעי פה. ודווקא רגע אחרי יום השואה, והחיבור עם יום הזיכרון, האפשרות להיות יהודי גאה, גם היא סיבה לחגוג.
אנחנו בשנה קשה, יש עוד צדדים חיובים בדבר האדיר הזה שנקרא מדינת ישראל, באנשים הנפלאים שפועלים בה בתחומים רבים ומובילים את המדינה שלנו קדימה. אני יודעת כמה קל להסתכל על הפוליטיקה ולצלול ליאוש ממה שקורה בכנסת ובממשלה. מהויכוחים, ההצהרות המיותרות, הייתי שמחה אם הם היו יכולים לקחת כמה ימים של שקט ולתת לנו להזכר בדבר הטוב הזה שקיים פה כבר 76 שנה. אבל כנראה שזה לא יקרה ועד יום העצמאות עוד נטחן פה הרבה דיוני סרק ואולי גם בסוף נכנס לרפיח או ללבנון, אין לדעת.
אני כן מקווה שנצליח למרות זאת לזכור שמדינת ישראל חיה ובועטת ובע"ה עוד תמשיך לעשות זאת עם מנהיגים כאלה ואחרים. ואנחנו נזכור את מחדל ה 7 באוקטובר, את כל ההרוגים, את החטופים ונתפלל לימים טובים יותר שיבואו עלינו במהרה בימינו.
ולבנתיים, למרות הכל ואף על פי, יום עצמאות שמח.