ט"ו באב: גילוי הטוב

"וואו, אני למעלה בשמים!" מנופפת לשלום לבני משפחתי
שיושבים בסירה. מצנח הרחיפה אליו הייתי מחוברת הרים אותי
אט אט למעלה. חלום. כולנו חולמים לעוף כמו ציפור.
אך, אם לומר את האמת, בשלב מסויים זה התחיל להיות משעמם,
אמנם בשמים אך סתם כך במקום, צריך קצת חידוש.

פתאום השתחרר מצנח הרחיפה במעט וחוויתי נפילה
כשמיד התרומם שוב כלפי מעלה. זו היתה חוויה מסעירה,
אולי אפילו מפחידה, אך חוויתית במיוחד.
מה שהקל עלי במאוד היתה העובדה שידעתי מראש
שזה הולך לקרות, שזו חלק מהחוויה והם כמובן מאורגנים אליה,
מה גם שאני קשורה היטב בחבלים ועל גופי מצופים, ליתר בטחון.....

ירידה לצורך עליה

גם כשטוב, תמיד יכול להיות יותר טוב. וכדי להגיע למעלה יותר,
צריך בדרך כלל להיות משבר כלשהו באמצע. כדי לזרוק כדור לגובה,
עלינו לתת תנופה הדורשת הורדת היד - ומה שיותר למטה -
הכדור ייזרק ויגיע גבוה יותר. יותר מזה, לא פעם כדי להרגיש את התענוג -
שכבר קיים - צריכים לחוות נפילה קטנה ואז התענוג גדול בהרבה.

נכון, אין זה אומר שעלינו לזמן את הבעיות והקשיים, אך כאשר הן כבר
מגיעות למפתן דלתנו, נוכל להפיק מהן תועלת רבה, אם רק נהיה
מצויידים בכלים הדרושים, על מנת לא לטבוע...

אמאל'ה, מריבה!

לרובנו מצטיירים חיי נישואין מאושרים ואידיאליים ככאלו שאין בהם
אי הסכמות ובטח לא מריבות. המילה מריבה מעוררת בנו מיד
קונוטציה שלילית שהיינו רוצים להתרחק ממנה כמה שאפשר.

עצם המודעות לכך שמריבות וויכוחים הן דבר שקיים בכל קשר,
טוב ככל שיהיה ויש להם אפילו יתרונות, כל עוד הם קורים
בתדירות סבירה ולא הם החלק העיקרי בחיינו, יכולה להרגיע
ולנרמל את העוצמות המתלוות אליהם. (כמובן מדובר במריבות ובוויכוחים
המנוהלים בצורה מכובדת, לא מתוך כוונה ורצון להשפיל וכדו'),

הרי אנחנו בני אדם עם רגשות, מה גם שאנחנו כל כך שונים,
בדעות, בהרגלים, בהתנהגות, בהשקפות וכו'. מעבר לכך
שבנישואין ישנו חיבור ניגודים של גבר ואשה (על כל המשתמע מכך!)
מה הסיכוי שנחיה לאורך השנים ללא שום מריבה?

העליה ניכרת

הגמרא אומרת ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב
וכיום הכיפורים". מה מיוחד כל כך ביום ט"ו באב שהפך להיום חג?

מסביר הילקוט שמעוני, שבט"ו באב היתה הלבנה במילואה.
מיד מתעוררת השאלה שהרי בכל ט"ו בחודש הלבנה מתמלאת?
מה מיוחד, אם כן, בט"ו באב דווקא?

מוסבר בחסידות, שדווקא בגלל הירידה הגדולה שקדמה לגילוי זה,
בתשעה באב, בו נגזרה כליה על דור המדבר, נחרבו הבית
הראשון והשני וניתן גט לעם ישראל, דווקא אחרי ירידה כזו,
העליה והגילוי של הלבנה המלאה ניכר ומורגש לאין ערוך.
דווקא החיבור שיבוא אחר כך - בבניית הבית השלישי -
יהיה חיבור נצחי.

לגלות את הטוב

כשאדם ל"ע חלה והבריא, הוא מעריך את כל הטוב שה' נתן לו
הרבה יותר מקודם. כך גם אם הבעל היה שבוע בחו"ל לצורך עבודה
ונעדר מהבית (וקל וחומר אם האשה היא זו שנסעה...),
לפתע מתחילים להבין כמה הוא בעצם עושה ועד כמה הוא חסר.
כשהוא חוזר, כל פעולה קטנה מוערכת הרבה יותר.
הטוב נרגש בהעדרו.

גם בנישואין, כאשר זוג מגיע למצב של מריבה - דבר לא נעים
אך לגיטימי למדי - כדאי לדעת, שעם כלים מתאימים לניהול המריבה
והריצוי והפיוס שראוי שיבואו אחריה, אפשר להביא את הקשר למצב
משביע רצון יותר, מושלם יותר.

אם נשים לב נראה, שהחידוש שקורה בט"ו בחודש ובט"ו באב במיוחד,
הוא רק הגילוי. שהרי הלבנה נמצאת וקיימת בשלמותה כל הזמן.
השמחה המיוחדת היא בכך שזה נגלה לעינינו.
הטוב קיים, אך כשהוא מתגלה, אז מורגש אצלנו התענוג האמיתי.

מעבירים לו על כל פשעיו

הסיבה בשלה משווה הגמרא בין ט"ו באב ליום הכיפורים היא,
מכיוון שהמיוחד בשני ימים אלו שבהם נמחלו עוונותיהם של ישראל.
ביום הכיפורים היתה המחילה הגמורה על חטא העגל ובט"ו באב
"כלו מתי מדבר" והקב"ה מחל לעם ישראל על חטא המרגלים.

מה שמאפשר את השמחה לאחר הירידה, היא המחילה.
הסליחה בלב שלם על העוול שנגרם. כשהצד הפוגע מביע
חרטה אמיתית ומנסה לפצות על מה שנגרם, אזי אם הצד השני
מעביר על מידותיו, ומקבל את המחילה, על אף הקושי,
ניתן אז להרגיש כי הגענו למקום אחר, טוב וגבוה יותר
מזה שהיינו בו קודם.

במסגרת טיפול שנמשך כמה חודשים, סיפרה לי רינה (שם בדוי)
שבאחד מהימים נפגעה מאוד מהתנהגותו של בעלה בעניין מסויים.
"הוא הגיב למעשה שעשיתי בצורה שהשפילה וביישה אותי
לעיני אחרים. היה ברור לי שזו לא היתה כוונתו אבל בכל זאת,
הרגשתי כי אין לכך תקנה, זה לא קרה רק ביני לבינו. היו שם אנשים,
כך שהסליחה לא תעביר את מה שהם חשבו והרגישו ". כך סיפרה.

העלינו את הנושא לדיון במסגרת הפגישה ונתנו ביטוי לרגשות הקשים
שחוותה באותו רגע. גם כאשר הוא ביקש מחילה והבין מה נגרם ותיאר
מה עובר עליו בעקבות כך וכמה קשה לו לדעת שעשה לה כזה עוול,
עדיין היה לה קשה לסלוח. בשלב מסויים, נרגעה מעט. ואז אמרתי,
ספק לעצמי ספק לה: ובשביל ההרגשה הזאת שאולי תתעורר, כשתפגשי אולי
את אותם אנשים, את מקריבה את הנישואין שלך....
הרי בסה"כ היא תיארה את השינוי לטובה שחל בקשר במהלך הטיפול.
זה לא דבר שקורה כל יום.

לאחר שדיברה על ההרגשה הנוראית שנגרמה לה ועד כמה קשה לה
לסלוח על כך וקיבלה הבנה מצידו, ההרגשה שהוא אכן מתחרט ומודע לכך
שהיה כאן משהו שכמעט בלתי אפשרי לסלוח עליו, השתחרר בה משהו
ומחלה לו בלב שלם.

מאותו רגע, הרגישו שניהם במקום אחר. פתאום, לאחר שדיברנו קצת
על מה יכול להיות שגרם לכך, ועל הפגיעה ואיך היתה יכולה להמנע
על מנת ללמוד מכך מכאן ולהבא, היינו במקום אחר.
הרגשת הקרבה ששררה ביניהם היתה עמוקה בהרבה וזו היתה קפיצה גדולה
מבחינת הטיפול. יתכן מאוד שאי הנעימות והפגיעה הביאה לידי ביטוי את הקשר
והרגשות העמוקים שהיה קיים שם גם קודם, אך בא לידי ביטוי דווקא
כשהיה מעין איום על הקשר.

לקראת סוף הפגישה אמרה רינה תוך שהיא מתבוננת בעיניים בורקות בבעלה:
"הערב שהיה נדמה שהרס את חיינו, הפך להיות ערב מרומם וקרש קפיצה משמעותי,
שבסופו של דבר, אפילו אני יכולה להודות על כך.."

הדבר דומה לחבל שנקרע ודווקא במקום הקריעה, נוצר קשר - חיבור חזק
הרבה יותר. מה שגם מקצר את החבל ומביא את שתי קצוותיו להיות קרובים
זה לזה יותר מאי פעם.

אין משבר? צרו אותו

אם אתם מאלו שאצלם לא קיים דבר כזה, ואין מריבות ביניכם כלל,
יתכן שכדאי לייצר משבר, על מנת להרוויח את העליה שבאה לאחריו.
אין הכוונה שהמשבר חייב להיות מריבה בפועל.
"משברון" כזה יכול להיות שיחה פתוחה ונינוחה על נושא כאוב,
שמעלה דברים לא נעימים על פני השטח - שגורמים לשני הצדדים
להבהיר היטב את העניינים ולצאת מהם לתובנות חדשות ולהועיל
הן ברמת הפעולות והן ברמת הרגש. לאחר שיחה כזו, כשאחד מבין
ומכיל את השני, הלבבות נפתחים ויש תחושה של עליה ברמות הקשר.

העליה - בתוך הירידה עצמה

העליה שקרתה בט"ו באב החלה עוד קודם, כבר בתשעה באב עצמו,
מיד לאחר החורבן שאז "נולד מושיען של ישראל". כבר בירידה עצמה,
יש את הפוטנציאל לעליה, אלא שהיא מתגלה רק לאחר מכן.

כבר בזמן המריבה יש בפוטנציאל ניצנים של חיזוק הקשר, שיכולים גם לא
להתממש ולהביא למשבר. אך לנו היכולת להביא את הפוטנציאל למימוש,
וכך המריבה הופכת לקרש קפיצה ואנו מרוויחים כפל כפליים.

ועל ידי שניצור את הגאולה הפרטית והזוגית שלנו, נזכה בקרוב ממש
לחיבור האמיתי בין כנסת ישראל להקב"ה בגאולה האמיתית והשלמה
שאז נאמר על ייסורי הגלות: "אודך ה' כי אנפת בי".

מרב לביא - יועצת נישואין, מרצה ומנחת סדנאות בנושא זוגיות

Mlavi.lichyot@gmail.com 050-8262770