שאלה:
בימים אלה כשהמדינה נאבקת בהורדת התחלואה, האם עליי להלשין על הפרת הנחיות כמו חתונה המונית בחצר של השכנים, או אדם שהגיע לעבודה כשהוא חולה?
תשובת הרב יובל שרלו:
שלום וברכה,
קיימת חובה הלכתית, מוסרית ואנושית לציית להוראות. היא מעוגנת בתורה באיסור ״לא תעמוד על דם רעך״, והרחבה של ״לא תשים דמים בביתך״. לא זו בלבד, אלא שהעמדה המוסרית של התורה נכתבה בצורה כל כך ברורה על ידי בעלי התוספות: "...ונראה מכאן לדקדק דיותר יש לאדם ליזהר עצמו שלא יזיק אחרים משלא יוזק", וחובה להדגיש את הציווי ההלכתי הזה שוב ושוב.
לבישת מסכות, לדוגמה, באה בראש ובראשונה להגן עלינו שלא נזיק, ברוח דברי בעלי התוספות, ומי שמקפיד בהלכה חייב לעשות כך. לא זו בלבד, אלא שאפשר שכהן שהדביק מישהו בקורונה והביא למותו יהיה אסור לשאת את כפיו. עסקנו בחובה זו אין ספור פעמים, וחלק מהדברים פורסמו ב"צהר לאתיקה".
האם להלשין?
ראשית, הצבת השאלה בנוסח כזה כבר קובעת את העמדה, שהלוא אם השאלה הייתה נשאלת "האם קיימת חובת דיווח", או "האם אני חייב ממש על פי ההלכה להתקשר למשטרה", אף על פי שזו לכאורה אותה שאלה, היא הייתה משדרת משהו אחר לגמרי. לכן, כדאי מאוד להקפיד על המינוחים, ולהשתמש במינוח "לדווח".
התשובה לשאלה זו עמוקה, והכיוון הכללי צריך להיות מונחה לדברים שכתב החפץ חיים זצ"ל על נושא אחר - לשון הרע לצורך, לאמור:
המחויבות שלנו לציבור ולהגנה עליו קודמת בהרבה לשמירת כבודו, שלומו וטובתו, של מי שמפר את ההוראות ומסכן את הציבור. לכן, למרות שבמצבים רגילים אין חובה לדווח לשלטונות (לדוגמה – עבירות מס), כאן קיימת חובת דיווח על פי ההלכה, וכך כתבו פוסקי הלכה רבים. אולם התשובה, אסור לה שתסתיים במילים האלה. שכן, ההלכה אינה עוסקת רק בשאלה "האם" קיימת חובה מוסרית והלכתית לעשות כך, אלא גם "כיצד" יש לעשות זאת.
ובקיצור:
א. המניע של המדווח חייב להיות "לשם שמיים" ולהגנה על הציבור, ולא לניצול ההזדמנות כדי 'לחסל חשבונות' במסווה של הגנה על הציבור.
ב. מוטלת עלינו חובה לנסות ולשכנע את החבר להיכנס לבידוד, או לקיים את ההוראות (תלוי במקרה).
ג. הדיווח צריך להיות מדויק, מבוסס על עובדות, ומכוון למטרה.
זו דרכה של תורה, המכריעה בין החובה של "לא תעמוד על דם רעך" ובין החובה שלא לפגוע.