ירושלים הייתה מאז ומתמיד לב ליבו הרוחני, הלאומי והשלטוני של עם ישראל. תמוה אפוא שאין היא מוזכרת כלל ועיקר בין פסוקי התורה! האזכורים המצויים בחמשת החומשים לעיר הקודש והמקדש אינם מכוונים דווקא אליה, אלא למקום אמורפי בו "יבחר ה' לשכן שמו". ביטוי זה, מופיע בתורה עשרות פעמים בווריאציות שונות.
מעיון בפרשיות התורה עולה בבירור, כי בין שלל אזכורי "המקום אשר יבחר ה'" על הקשריהם השונים, שזורים שלושה מיסודותיו הייחודיים של אותו מקום נבחר. להלן נעמוד על מהותם והדרך בה מוצאים הם את ביטויים דווקא בירושלים. מתוך כך, נבקש להעמיק בבחינת ייחודה של העיר בראי הדורות על היבטיה היהודי - לאומי מחד והאוניברסלי מאידך.
עדות
"ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות: בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם: הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת: ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה".
(דברים, ל"א, י'-י"ג)
הפסוקים עוסקים במעמד ה"הקהל", בו נקראות פרשיות נבחרות ה"מזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת" (רמב"ם, הלכות חגיגה, ג', א'). מעמד ייחודי זה, מדי שבע שנים בחג הסוכות שבמוצאי השמיטה, עת שוהה העם כולו על גבריו, נשיו, נעריו וזאטוטיו דווקא "במקום אשר יבחר ה'", הוא זה שבכוחו לחזק את אמונת ישראל באלקיו למען ילמדו ליראה את ה'.
בציווי התורה על הבאת מעשר שני מוצאים אנו פעם נוספת יראת אלוקים התלויה "במקום אשר יבחר ה'":
"עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה: ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים".
(דברים, י"ד, כ"ב-כ"ג)
עלייה למקום הקודש והמקדש וקיום מצוות התלויות בארץ דווקא לפני ה' יגרמו לכל אחד מישראל להתערות בקרב מנהיגיה הרוחניים של האומה, לצפות מקרוב בעבודת הכהנים ולחוש את שכינת אלקים השורה שם (תוס', בבא בתרא כ"א. ד"ה "כי מציון"). כל אלו יביאו את העם לחיזוק יראת אלוקים ויטעינוהו במטען רוחני שלא יסולא בפז.
נמצאנו למדים אם כן, כי "המקום גורם" לחיזוק הקשר שבין האדם לאלקיו. חוויה רוחנית מאין כמוה ופיתוח יראת המאמין באלוקיו בעוצמה כזו אינן ברות השגה אלא במקום שכינת הקב"ה.
משפט צדק
"כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו: ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט: ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך".
(דברים, י"ז, ח'-י')
יסוד שני, אותו מוצאים אנו "במקום אשר יבחר ה'" הוא המשפט. מקום שכינת הקב"ה הוא גם המקום ממנו ייצאו המשפט והצדק לאור. על כתפי בית הדין הגדול היושב במקום השכינה להכריע בכל סוגיה משפטית עימה לא יוכלו להתמודד שופטי השער. הקרבה לשכינה וחבר שופטים עליהם נמנים בני שבט לוי המשרתים בקודש, הם הגורמים לעשיית משפט אמת, שכן "רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, ולעולם יישמרו מן הטעות ומן המכשול" (רמב"ן על התורה, דברים, י"ז, י"א).
שמחה
כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה: והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם: ואכלתם שם לפני ה' אלקיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך ה' אלקיך: לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל הישר בעיניו: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלקיך נתן לך: ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלקיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל איביכם מסביב וישבתם בטח: והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה': ושמחתם לפני ה' אלקיכם אתם ובניכם ובנתיכם ועבדיכם ואמהתיכם והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם" (דברים, י"ב, ה'-י"ב)
בטרם הכניסה לארץ ולאחר סקירה היסטורית על מסעות בני ישראל במדבר, החל משה במניית המצוות שיהיה עליהם לקיים לכשייכנסו לנחלת אבות. על עם ה' לא יוכלו להימנות עוד קבוצות אינדיבידואלים העושים "איש כל הישר בעיניו", העם יאוחד בנחלתו ההיסטורית. אף על פי כן ושמא דווקא משום כך, עם הכניסה לארץ וחלוקתה לנחלות שבטיות יבטל המרקם ההומוגני שאפיין את ישראל במדבר. שאיפת ההולכים בארץ לא זרועה למנוחה ונחלה בארץ אבותם, תלאותיהם במדבר, הישענותם על השגחה אלוקית יומיומית וחנייתם סביב המשכן, הם שאיחדו את תריסר השבטים בארבעים שנות נדודיהם במדבר.
עם הכניסה לארץ, חלוקת טריטוריה שבטית - ריבונית ומעבר לחיי קבע עצמאיים, תסור מן העם אחוות הנודדים המלכדת. כל שבט ייאלץ להתמודד לבדו עם מאפייניה הגיאוגרפיים והדמוגרפיים של נחלתו. לא ישוו יושבי ההר לאחיהם שבנגב ויושבי השפלה והשרון לאלו שבבקעה. באופן אירוני למדי, דווקא עם התיישבות דור המדבר בארץ מכורתם, יתפצל העם לשבטים ומחברה הומוגנית תיהפך האומה למקבץ הטרוגני המפוזר בין שתים עשרה נחלות.
נראה שפירוד זה היה בלתי נמנע, כפי שעולה בבירור מדברי שניים וחצי השבטים השוכנים ממזרח לירדן לנשיאי עבר הירדן המערבי (יהושע, כ"ב, כ"ד-כ"ה):
"מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם ולה' אלקי ישראל: וגבול נתן ה' ביננו וביניכם בני ראובן ובני גד את הירדן אין לכם חלק בה' והשביתו בניכם את בנינו לבלתי ירא את ה' ".
הציווי לבוא אל "המקום אשר יבחר ה'" שבט שבט על משפחותיו, נועד בראש ובראשונה לקרב את העם לא-להיו והרי אין יותר מן המקום בו יבחר ה' לביטוי קירבה זו. עם זאת, מטרה נוספת לציווי זה והיא להזכיר לכל צאצאי יעקב, כי "בני איש אחד נחנו", אין השייכות האתנית והרוחנית תלוית מקום וזמן.
בפסוקים דלעיל, צץ ועולה מוטיב השמחה במקום בו שורה השכינה. לאור דברינו, מובנת מהותה של שמחה זו! שמחה במקום זה מבטאת שני רעיונות נשגבים הבאים כאחד: קירבה אולטימטיבית לא-ל עליון בד בבד עם אחדות ישראל בחינת: "חדש ימינו כקדם". שבטי ישראל יעזבו את נחלת מגורי הקבע ויעברו לדור באופן ארעי ב"מקום בו יבחר ה'". מעבר חד זה, הופך את הקערה על פיה ומשיב את העם לפרק זמן מועט לתקופת נדודיו במדבר ולשורש הווייתו כחברה הומוגנית. לפרק הזמן הקצר בו חונים כל ישראל בסביבות משכן ה' "כאיש אחד בלב אחד", אין עוד מקום להבחנה בין שרים לדלת הארץ, יורדי ים לעובדי אדמה ויושבי הר ליושבי נגב, העם העשוי חלקים חלקים, שב ומתקבץ לכדי פסיפס אחיד. שמחה זו, המורגשת אך ורק ב"מקום אשר יבחר ה' א-לקיכם לשכן שמו שם" היא הביטוי לאחדות המתחדשת.
עולה אפוא, כי ל"מקום בו יבחר ה'" שלושה אדני יסוד: עדות, משפט וצדקה. בעיונינו הבא נבחן על שום מה נבחרו דווקא שלושת אלו לייצג את המקום הנבחר, מה מחברם זה לזה וכיצד באים הם לידי ביטוי דווקא בירושלים, עליה הכריז הקב"ה: "העיר אשר בחרתי לשום שמי שם" (מלכים א', י"א, ל"ו).