בית המשפט הצבאי ביהודה גזר השבוע על שני המחבלים שרצחו את לוחם צה"ל, סמ"ר ינאי ויסמן הי"ד, 35 ו-32 שנות מאסר, זאת לאחר שהפרקליטות הצבאית דרשה עונשי מאסר עולם.
אישתו של ינאי מפרסמת בפייסבוק את התחושות שלה מפסק הדין וכועסת על שופטי בית המשפט: "35 שנה. זה מה שכנראה החיים של אבא ינאי שלנו שווים פה.
35 שנה זה מה ששווה הכאב האינסופי שאנחנו חווים פה מאז שינאי לא איתנו פה.
אני מקבלת הרבה טלפונים והודעות מכם, ,מתעניינים ,שואלים מה אני חושבת.
אז בואו ואגיד לכם, שאני לא מופתעת.
מאוכזבת- כן, מאוד. הייתה בי טיפת תקווה שאולי אני טועה.
תבינו, הייתי שם בבית משפט.
ישבתי והסתכלתי איך בני המשפחה שלנו, של ינאי עולים בגבורה אחד אחד לדבר מול השופטים והמחבל רק כדי לנסות ולהסביר את האובדן שאנו חווים. לנסות לצעוק את המוות של ינאי.
וכשעליתי לדבר, נעמדתי ולכמה שניות רק הבטתי בשופטים והבנתי, שלא משנה מה אגיד הם בוחרים לא להקשיב.
במשך דקות ארוכות דיברתי על המציאות המטורפת שאני חווה, על האובדן, על הסיוטים שלא נגמרים לא היה שופט אחד שהסתכל עלי. "
בהמשך כותבת ויסמן על היחס שקיבל המחבל מבית המשפט: "וכשנתנו למחבל לדבר זה היה בכלל סיפור אחר. אותו אדם שבכלל לא צריך להיות לו זכות להמשיך להתקיים פה, אותו מחבל שרצח את ינאי שלי הצליח לגרום לשופטים להסתכל עליו במבט מרחם.
חשבתי שידעתי כבר הכל על כאב, כמה כואבת המציאות יכולה להיות. כמה אפשר להתאכזב ולהיפגע.
וכאן בבית המשפט נוכחתי שתמיד אפשר לשבור את שיא הכאב.
כאן הבנתי שהשתגענו. אם אותו מחבל שפל הצליח בשני משפטים לגרום לשופטים לרחם עליו, בעוד שמשפחה שכולה שלמה שעולה לדבר אחד אחד ולספר על האין חיים שהיא חיה אפילו טיפת התייחסות לא קיבלה, הבנתי כמה השתגענו.
אתם שואלים אותי?
אני בוחרת לעזוב, ולא להתעסק יותר במשפט. לא מצפה יותר לכלום.
כרגע אני מאוכזבת וכואבת.
לא חשבתי שצדק אמיתי יעשה כאן, כי אף אחד לא יחזיר לי את ינאי. אבל לכזאת דקירה בלב ממערכת המשפט המייצגת את המוסר והצדק האנושי, לזה לא ציפיתי.
סליחה ינאי שלי.
הלוואי והמציאות הייתה אחרת.
הלוואי והיית פה והייתי יכולה להסתכל עליך ולהגיד לך סליחה."
לבת שלה היא כותבת: "רק בשבוע שעבר ישבנו בבית, את ואני, נטע מחובקות בספה.
הסתכלת עלי בעיניים הכחולות שלך ושאלת אם באמת אבא לא יחזור, כי את מתגעגעת כבר יותר מידי זמן, ותכף את בת 4 והוא בטח יבוא לתת מתנה ליום ההולדת.
המשכת לשאול איך אבא מת ואם זה כאב,
וכשסיפרתי לך על אותם אנשים רעים שאבא ניסה להגן עלינו מפניהם שאלת אותי אם יום אחד הם יוכלו להגיע גם אלינו.
אמרתי לך שלא, שהם בבית כלא. רחוקים מאיתנו, כי מי שעושה מעשה כזה נורא לא יכול לחיות לצידנו.
אבל המשכת להתעקש ושאלת אם לתמיד הם יהיו שם.
רציתי להבטיח לך ולהגיד שכן אבל פשוט חיבקתי אותך ואמרתי לך שאני כאן לתמיד וזה מה שחשוב."
ויסמן מזמינה את הציבור לעלות לחלקת הקבר ביום שישי הקרוב: "בשם המדינה, בשם כולנו, ובשמי
נבוא אליך, להיות איתך לשיר, לכאוב ולבכות את הכאב שלנו.
נגיע המשפחה וחברים וגם מי שלא זכה להכיר אותך לחלקת הקבר בהר הרצל שישי הקרוב
12.7 ט' בתמוז בשעה 10:00 בבוקר.
אנחנו מזמינים את כל שרוצה להצטרף אלינו, לזעוק את צעקתך ביחד, לבוא ולהיות איתך ואיתנו."
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10219779516664236&set=a.4425172593303&type=3